נעים מאוד אני קרן אורן, מעצבת פנים והום סטיילינג ובעלת הבלוג מבריאה בתים. עיצוב מבריא הוא צורת עבודה שפיתחתי שמעודדת את החיבור הרגשי שלנו לבית, אני עושה את זה דרך שלושה ממדים, זמן, שייכות ואינטואיציה, ולכל אחד מהם יש חלק בתהליך. יוצרת בתים לנשים ולמשפחות שרוצים לחקור את מה שגורם להם להרגיש בבית. בין לבין, נשואה להדר ואמא לשי ואור חיה במושב מול הירוק של הגלבוע וחולמת לטייל בעולם. חובבת DIY ווינטג' מושבעת, לא יכולה לעבור ליד מכולת זבל בלי להציץ פנימה ותמיד מסתובבת עם ארגז כלים באוטו.
צילום תמונה ראשית: הדר דופלט
עכשיו הייתי חוזרת לשם
הודו.
הצבעים, הריחות, התחושה של חופש אינסופי להסתובב ולחקור, בלי להיות תלויה באף אחד, בלי דברים שצריך להספיק או לעשות, רק לחוות את המקום המיוחד הזה.
בגיל 27, באמצע לימודי אדריכלות, ארזתי תרמיל ונסעתי לשלושה חודשים לבד להודו. זאת הייתה חוויה משנת חיים. פגשתי תרבות מרתקת שמציפה את כל החושים. הכל במקסימום ויחד עם זאת שקט פנימי גדול, שנובע מאיזה ביטחון שמה שצריך לקרות קורה ואין הרבה מה לדאוג מזה.
הגעתי להאמפי והרגשתי איך כל החלקים מתחברים. אדריכלות המקדשים המדהימה, האמנות המקומית, התרבות והאנשים. הסתובבתי המון בין האתרים באזור ויחד עם חבר צלם שפגשתי בדרך צילמתי ורשמתי בסקצ'בוק ונתתי לאינטואיציה להוביל. הבטן החליטה באיזה שביל לפנות ואיפה לשבת לאכול, ומה גיליתי? שהבטן שלי יודעת מה טוב.
/\
/\
/\
כאן ועכשיו - You Are Here
אני אוהבת להסתובב בארץ ולחפש השראה. מתחם בואך יודפת בכניסה ליודפת הוא בדיוק כזה – מתחם תיירות קניות ולייף סטייל שתמיד ממלא אותי בהשראה.
מבנה המתחם שנשען על צלע ההר מזמין לטייל בין המפלסים והמבנים השונים ולגלות את המקום לאט לאט. השימוש בחיפוי האבן והפרטים המיוחדים כמו השלטים, המעקות וחלונות הברזל, וכמובן תכנון הנוף עם עצי האלון והצמחייה המקומית, עושים את הביקור לחוויה שלמה. הכל שייך ומתאים בדיוק.
יש במתחם שילוב של חנויות מיוחדות ומוקפדות, מעדנייה ובית קפה שווה, והוא המקום המועדף עלי ליום בילוי עם חברה טובה. אפשר לשבת מול הנוף, לאכול משהו טעים ולשקוע בשיחה, לפני או אחרי קנייה של איזה פריט מיוחד בעבודת יד.
/\
/\
/\
חלום שלי להגיע לשם
יפן. הו יפן היא בלי כל ספק החלום.
יש הרבה דברים שמסקרנים אותי בתרבות ובאסתטיקה היפנית, השאיפה שלהם למצוינות בכל דבר ויחד עם זאת הכבוד שניתן לחוסר השלמות, לזמן ולאמת של החומר.
לפני כמה שנים סיפרה לי חברה טובה על התקופה שבה גרה ביפן. היא ובן זוגה יצאו לטיול באזורים הכפריים של יפן בין סטודיואים מסורתיים לייצור כלי קרמיקה. היא סיפרה על הנופים הפתוחים ועל האנשים שיוצרים כלים בריכוז עצום בטכניקות עתיקות. בכל כפר שביקרו בו יצרו קרמיקה בטכניקה שונה וייחודית למקום, בהמון גאווה וכבוד למסורת.
הסיפור הזה נשאר איתי. וכאספנית קרמיקה הייתי רוצה להגיע לשם יום אחד.
כרגע יפן נראית לי כמו חלום רחוק אבל אולי יום אחד אגשים אותו.
