איפה היינו עד עכשיו: הונג קונג ומקאו >> יאנגשו
קונמינג Kuming
27/2/07
טיסה של שעה מגווילין הביאה אותנו אל קונמינג – עיר הבירה של חבל יונאן. הנחיתה היתה קשה. מזג האוויר הגרוע הוא זה שגרם כנראה לטלטלות בלתי פוסקות של המטוס. אחרי מאבק לא פשוט בתחנת המוניות שבשדה התעופה, הצלחנו להשיג מונית למלון קמילה המומלץ, שם לקחנו חדר באגף הישן והזול יותר. נסענו לפיצריה מומלצת. מה שיותר מעניין מהפיצה, זה שהיו שם המון ספרים למכירה, ביניהם גם לונלי פלנט מעודכן (בניגוד לשלנו) אבל רק בצרפתית. הצצנו בו קצת (אני ליתר דיוק) וחזרנו למלון. אנחנו עוד נשוב אל הלונלי הצרפתי.
28/2/07
בארוחת הבוקר באגף של הביוקר, פגשנו את אלון ולאה, זוג ישראלים דתיים לייט. ישבנו איתם לאכול והיה נחמד. הם ירושלמים, היא למדה פסיכולוגיה הוא לומד רפואה. מעניין איפה הם היום?
נסענו למקדש הבמבוק – חווית המקדש הראשונה שלנו בסין (עד עכשיו הכרנו מקדשים הודיים). היה מאד נחמד. חזרנו לעיר והסתובבנו קצת באזור האוניברסיטה, בחיפוש אחר חנות ספרים שאולי נוכל לקנות בה לונלי מעודכן, אבל לא מצאנו כזו. בסיבוב שני ברחוב מתגלה אזור אופנתי וסטייליסטי. פיפי בבית קפה יוקרתי עלה לנו בקפה ועוגה. חוצמזה קנינו לחמניות בסופר ומרק נודלס בדוכן ברחוב. יש פה המון דוכני אוכל, כמעט לכל דבר אפשרי. הלהיט הוא גבינה מטוגנת (או שאולי זה טופו?) ואננס על מקל.
1/3/07
היום נסענו ליער האבנים ב Shilin. מדובר באזור עם תצורות אבן אפורות, שמזדקרות לגובה כמו עצים, מכאן השם. היום האתר מוגדר כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. האוטובוס מהמלון לאתר יוצא עם מינימום של חמישה אנשים, מה שאין לנו. נסענו לחפש אוטובוס ציבורי בתחנת האוטובוסים. או שלא קיים כזה או שלא הצלחנו למצוא אותו. מצאנו רק אוטובוס תיירים ועלינו עליו. תוך זמן קצר עצרו לנו בחנות תכשיטי אבן ירקן. טריק ידוע להכנסת כסף למדריכים והטרפת התיירים. אני לא נכנסתי. אחרי 10 דקות נסיעה שוב עצירה ליד איזה מקדש שהיינו מצופים לרדת לקנות בו משהו כנראה. עכשיו אפילו הסינים באוטובוס כבר התחילו להתרגז ולצעוק. אף אחד לא ירד והמשכנו לנסוע. אחרי שעתיים וחצי סה"כ הגענו. התחברנו שם לקבוצת אירופאים: הונגריה, שלושה פולנים וצרפתי. טיילנו יחד איתם ועם מדריכה מקומית. הלכנו בין האבנים וגם טיפסנו עליהן. היה נחמד לטייל קצת עם עוד אנשים לשם שינוי. בערב שוב חיפשנו לונלי בחנות ספרים ולא מצאנו. חזרנו לפיצריה מהערב הראשון וקנינו את העותק בצרפתית (אמרתי לכם שנשוב אליו).
שישואבאנה Xishuabanna
2/3/07
בארוחת הבוקר ניסינו להחליט לאן מועדות פנינו. לצערי החלטנו לנסוע לשישואבאנה Xishuangbanna (או בשם החיבה שלה – באנה) – האזור הכי דרומי בסין שגבול בלאוס מינאמר. קיווינו לחוות שם קצת אווירה טרופית. ביררנו על דרכי הגעה לעיר המרכזית ג'ינגחונג, והחלטנו לטוס כבר היום ב 16:00 כי תכלס כבר אין לנו מה לעשות פה. טיסה של שעה הביאה אותנו לג'ינחונג. חום אימים קיבל את פנינו. הלכנו ברגל מהמטוס לטרמינל הקטנצ'יק ומשם לקחנו מונית לעיר. ההתאמה בין המפה בלונלי לבין הרחובות במציאות היתה מינימלית. לא מצאנו את המלון שרצינו אז התמקמנו במלון Jin hong. עיר מוזרה, חשוכה, מלאה עצי דקל ואופנועים. חיפשנו את בתי הקפה המוזכרים בלונלי אבל לא מצאנו אף אחד מהם. התיישבנו במקום אחר במרפסת שצופה אל כיכר רועשת, ואכלנו מוזלי לא טעים. התייעצנו עם עוד תיירים שהיו שם לגבי מה כדאי לעשות ולאן לנסוע, אבל הם לא היו ממש אינפורמטיביים. החלטנו לנסוע למחרת לגלבנה, מקום קטן יותר, שעה נסיעה מפה.
3/3/07
אחרי שעה נסיעה באוטובוס הגענו לחור המיועד. מיד עם רדתנו מהאוטובוס תפס אותנו נודניק מקומי עם ריקשה שעשה לנו סיבוב בשלל מלונות העיר. ויתרנו על לינה בבית במבוק מקומי, על מחצלת עם מקלחת ושירותים בחצר, ולקחנו מלון מודרני. התמקמנו במלון והלכנו לאכול ב Sarlar, אותו בית במבוק שהוצע לנו קודם כמלון. אכלנו נודלס ואורז ומה שאולי היה פרח בננה. הסתכלנו במפה וניסינו להבין שוב לאן כדאי לנסוע. בניגוד למה שכתוב בלונלי, המקום לא משכיר אופניים, אז החלטנו ללכת לנוח בחדר הממוזג. התעוררנו אחה"צ עם גב שבור וירדנו אל נהר המקונג. לפי המפה אמור להיות קפה בצד השני. חצינו במעבורת כדי לגלות שכצפוי אין שם שום קפה. חזרנו, הסתובבנו קצת, וישבנו שעתיים באינטרנט כי אין ממש משהו אחר לעשות פה. המסעדה שניסינו היתה סגורה, אז קנינו לנו מצרכים לארוחת ערב: לחמניות, ריבה, עוגיות, רמבוטן, מיץ רמבוטן וקפה. אחרי הארוחה המפנקת נכנסתי להתרחץ במקלחת שהיתה מעל שירותי הבול פגיעה. בחלוף כמה דקות אירע האסון. הבקבוק של מרכך השיער נפל לתוך בור השירותים. אחרי התלבטות הלכתי לקרוא לבחורה מהמלון והיא בלי בושה דחפה יד והוציאה את הבקבוק. כמובן שכבר לא השתמשתי בו יותר. ראינו בטלויזיה "מיליון דולר בייבי", בדיבוב לסינית כמובן, והלכנו לישון.
4/3/07
אחרי ארוחת בוקר מפנקת של לחמניות מהסופר, שוב חצינו את המקונג ולקחנו ריקשה ליעד לא ברור. נהגת הריקשה ידעה לאן. הגענו לכפר ואחרי מו"מ סגרנו איתה שהיא מחכה לנו בכניסה שעתיים עד שנחזור. נכנסנו לכפר. הבתים בתי עץ על כלונסאות. בקומת הקרקע גרים בעלי החיים (למשל חזירים) ולמעלה גרה המשפחה. אחרי 10 דקות יצאנו מהכפר מבוהלים מכמות הכלבים שנהמו עלינו מכל פינה. הצטיידנו במקל ואבנים והתקדמנו לכיוון היציאה. הנהגת בינתיים נעלמה.
החלטנו להתחיל לחזור עצמאית לכפר שעברנו בו קודם. אחרי הליכה הגענו לכפר, ומי מחכה שם אם לא גברת ריקשה צהובה, יושבת אצל חברים ואוכלת ארטיק. היא הזמינה אותנו להצטרף וכיבדה גם אותנו בארטיקים. בדרך חזרה גברת ריקשה עצרה לנו במקדש קטן, ובו תוף ענק ונזירים שרואים טלויזיה, מעשנים ושותים בירה. היו גם פסל בודהה מוזהב ופילים. בהמשך הדרך חזרה עברנו ליד מטעים של עצי גומי חתוכים ופצועים, שנשתלו פה במקום יערות הגשם שנגדעו.
חזרנו לחדר וחככנו בדעתנו מה לעשות. בספונטניות החלטנו לעזוב את הריזורט המפנק אחרי הלילה הראשון, למרות ששילמנו כבר גם על הלילה השני. ארזנו ונסענו חזרה לג'ינגחונג ומשם בטיסה לקונמינג, הישר למלון קמיליה האהוב. במסעדה שליד המלון פגשנו זוג של אוסטרלי וניו יורקרית ושמענו מהם סיפורים על יפן, שם הם גרו ולימדו אנגלית. המשכנו בחיפושינו אחר לונלי מעודכן באנגלית אבל ללא הצלחה.
בארוחת הבוקר במלון פגשנו שוב את אנתוני האוסטרלי וזוגתו מאתמול. בינתיים הוא הספיק לגלח את הזקן. הזמנו כרטיסים לאוטובוס שיוצא בצהריים לדאלי.
תצטרפו אלינו?
