רכבת בוקר לעכו.
אחרי שכמעט פספסתי אותה, מצאתי לי מקום ליד החלון ונחמד לי. ביציאה מתל אביב מתחלפים הבניינים בשדות ירוקים. ואז שוב אפור, ושוב ירוק, וכחול של ים.
פספוס של הרכבת היה עלול להיות לא נעים הפעם כי בעכו מחכות לי חברות לכתיבה, לסיור בלוגריות בגליל המערבי. הסיור נרקח על ידי רינתה בלסון – רינתה בדרכים וטל לביא – טלטול הפקות, שתי נשים גליליות שופעות אינפורמציה על האזור שמפיקות יחד ולחוד טיולים משובחים.
אחרי חודשים ארוכים שהייתי שקועה בשיפוץ ועיצוב הדירה החדשה, הייתי צריכה את האוורור הזה. אוויר, טבע, חברות ומקומות חדשים שלא הכרתי. היה לנו יום ארוך ומלא תוכן, מתוכו בחרתי לכתוב פה על שלושה מהמקומות שביקרנו בהם.
מוכנים ליציאה?
תחנה ראשונה - רגבה - בית מלאכה
בקיבוץ רגבה, ממש ליד אמת המים של עכו, "נמצא בית מלאכה – סטודיו ליצירה ישראלית". כשמו כן הוא מדובר בבית לסדנאות יצירה. כבר מזמן שמעתי על המקום ורציתי להגיע אליו וזו היתה בהחלט הזדמנות מצוינת. ענת וזוהר בעלי המקום מקבלים את פנינו עם כוס קפה הפוך ומספרים לנו קצת על איך נולד המקום.
אחרי שנים של מגורים וקריירה בתל אביב הרגישו ענת (מנהריה) וזהר (מאילת) שהם רוצים לעצור את הרכבת שנוסעת לשום מקום ולרדת. הם ירדו רחוק, לאילת. שם פתחו סטודיו שבו ענת לימדה קדרות וזוהר בנה רהיטי ילדים. זה החזיק מעמד חמש שנים ואז חזרו צפונה ותחום האמנות נזנח לבינתיים.
אחרי שהילדים גדלו חיפשו זהר וענת תוכן חדש לשנים הבאות. הם חיפשו מקום שיהיה כמו הסטודיו האילתי. ברגבה הם מצאו לול ישן, שלמרות שהיה חורבה כבש את לבם. הרצון היה ליצור מקום שייתן הרגשה של בית, כששני המקומות שהיוו להם השראה היו קסטיאל (שכבר לא איתנו) ומסעדת רוטמן בלוטם (שגם כבר לא איתנו). באמת למרות הגודל העצום של המקום יש בו תחושה ביתית. כולנו רצינו להישאר לגור שם קצת.
בית מלאכה הוא בעיקר בית לסדנאות. הסדנאות במקום מתרחשות בשישה חללי קונספט קבועים, על פי נושאים: קדרות, טקסטיל, בישול, ילדים, עיסת נייר ונגרות. גם פה זוהר עושה נגרות וענת מלמדת קדרות. מעבר לזה ישנם עוד 2 חללים מתחלפים של סטיילינג ומיצגים. אם אתם לא גרים באזור ולא יכולים להתחייב לסדנה קבועה, יש גם סדנאות קצרות חד פעמיות של נייר, תכשיטים,סריגה, פיסול בחוט בניין, בטון ועוד. אם מגיעים עם ילדים אפשר לרכוש קיטים מסוגים שונים ליצירה במקום (עבודה בעץ, בחוטים, בנייר).
חוץ מסדנאות ואירועים (קטנים וסולידיים) יש פה חנות משגעת. מוצעות בה עבודות של כעשרה יוצרים ישראלים, בדרך כלל מאזור הגליל המערבי, וכמובן עבודות שיוצרים זוהר וענת. הרבה מהעבודות שלהם הן מוצרי טקסטיל מבד ג'ינס. הם קונים ג'ינסים משומשים מעמותות שונות ויוצרים מהם מוצרים (כריות, פופים, ספות). ענת מסבירה שהג'ינס נבחר כחומר גלם בגלל שהוא מדבר אל כל הגילאים, ובגובה העיניים, הוא מעוצב אבל לא פלצני, ומדבר לרגש. יש בו חיים אינסופיים.
אני לגמרי מתחברת לכל מה שענת אמרה. מכנסי ג'ינס הם כמעט תמיד המדים שלי ומוצרי הג'ינס שלהם יפיפיים. ובכלל יש לי חולשה לכחול (זוכרים את הפוסטים על השיבורי ועל האינדיגו?). לצערי לא היה לנו זמן להישאר ליצור במקום, מה שנותן לי סיבה להגיע לפה שוב.
לכל הפרטים על הפעילות במקום מוזמנים ללחוץ פה.
תחנה שניה - כפר ורדים - מארג
זה לא חדש שביצירה ובמלאכה יש משהו מרפא ומשהו שמעניק תחושת מסוגלות. לכן מאד אהבתי את הקונספט של מארג. מארג הוא מרכז לשיקום אנשים עם מוגבלויות, באמצעות יצירה. המשתקמים מגיעים לכאן כל יום, יוצרים מוצרים שנמכרים מאוחר יותר בחנות שבמקום או בירידים שונים.
תחומי היצירה הם עבודה בעץ, קרמיקה, טקסטיל, לבד, הדפסים וחיתוך בלייזר. המוצרים שנבחרים הם כאלו שיהיה פשוטים יחסית לייצור, תוך שימוש בחלקים זהים, שימוש בשבלונות ובתבניות יציקה. מלבד עבודות המלאכה קיים פה גם מרכז מולטימדיה שמספק שירותים כמו עריכת סרטים ואלבומי תמונות דיגיטליים. המשתקמים עובדים בסדנאות וגם בבית הקפה, מתוך כוונה שיוכשרו לתעסוקה ויצאו לעבוד בחוץ בהמשך.
מומלץ להגיע לבית הקפה, שהאוכל בו מצוין, ולקנות בחנות. המוצרים משתנים: בובות בד ממולאות, תמונות לבית, לוכדי חלומות, סלי פלסטיק מקושטים בבדים, ערכות DIY ועוד. כל ההכנסות כמובן לטובת המקום. אפשר גם לקבוע ביקור בסדנאות.
תחנה שלישית - קיבוץ כברי - מרכז גוטסמן לתחריט
כשמגיעים אל סדנת התחריט בכברי קשה שלא להתרשם קודם כל מהמבנה המרשים. דלת העץ הכבדה המסתובבת על צירה המרכזי הובילה אותנו את החלל הפתוח. מעבר למכבש הגדול ולחלונות הרטובים מגשם נשקף נוף ירוק. המקום משמש כחלל עבודה וגם גלריה לתצוגה.
בפנים קיבלה את פנינו עפרה רעיף (עברות של עושה רעפים, שינדלר) ילידת כברי. והרעיפה עלינו הסברים והדגמות מרתקות בנושא התחריט.
עפרה מנסה להסביר מה פתאום סדנת תחריט בקיבוץ, ועוד רחוק כל כך מסצנת האמנות במרכז? כמו שאומרת עפרה, מכברי לתל אביב זה שעה וחצי, מתל אביב לכברי יכול לקחת שנים. כלומר המרחק לא באמת כל כך גדול. אבל כברי הוא לא סתם קיבוץ. האמנות חיה בו כבר משנות ה 50, בהם חיו אמנים יוצרים לא רק בתחום הפלסטי גם בתחום השירה. ב 1950 מקים יחיאל שמי עם פסלים חלודים ענף פסלות במשק, כי הבין את חשיבות חיי הרוח של המקום (קצת הזכיר לי את סיפור הקמתו של מוזיאון וילפריד בקיבוץ הזורע, עליו כתבתי פה). בקיבוץ הוקם גם בית ספר לאמנויות וגם יש גם גלריה לאמנות ישראלית משותפת ליהודים וערבים.
סדנת התחריט נפתחה ב 1993. בארץ ישנן שתי סדנאות כאלה, אחת בירושלים ואחת בכברי. באופן כללי אין הרבה סדנאות כאלה בעולם, והקיימות מנוהלות ברובן על ידי נשים, כמו פה. אל הסדנה מגיעים אמנים מכל הארץ ולפעמים גם מחו"ל. הם שוהים במקום בדירת אירוח ומתפנים ליצירה, כאשר כל עבודת ההדפס עצמה נעשית על ידי הסדנה.
התחריט שייך לעולם ההדפס. קיימות טכניקות רבות להדפס, כשבכולן המור הסופי הוא נייר, שמודפס בכמה מהדורות. התחריט בשונה מטכניקות אחרות הוא אחרות הוא דפוס שקע. התהליך הוא חריטה על לוחות מתכת רכה, כמו: נחושת, אבץ, ברזל, פלדה, פליז. אחרי החריטה מורחים צבע על הלוח. הצבע נתפס איפה שיש חספוס, במקום בו גרדנו את המתכת.
תהליך מריחת הצבע על המתכת, בתמונה למעלה, משמאל לימין:
- בעזרת כרטיסי קרטון שנגזרו מקרטוני חלב, מורחת עפרה על המתכת צבע לתחריט על בסיס צבעי שמן, עם ריכוז גדול של פיגמנט, מה שמאפשר לו להיות מאד עמיד ולא לדהות.
- אחרי מריחת הצבע מחדירים את הצבע לכל המקומות בעזרת גזה (בד רשת) וכך גם מבטלים את הפסים המכניים שיצר הכרטיס.
- לבסוף עפרה משתמשת בדפים מספרי הטלפונים הקיבוציים, כדי לאסוף בתנועות סיבוביות את כל יתרת הצבע שמיותרת לעבודה. כך נשאר צבע רק בקווים ולא במקומות שלא נחרצו.
כאמור חוץ מחלל העבודה נמצאת במקום גלריה שמציגה את עבודות האמנים. התערוכה שהוצגה כשאני הייתי היא צבע אדום. תערוכה שנוצרה סביב ה 1 במאי מתוך ראיה שהמון אמנים יוצקים לתחריטים שלהם צבע אדום. העבודות ניתנות גם לרכישה במקום. בסדנה נערכים קורסים וגם סדנאות פרטיות לקבוצות שמעוניינות.
תחנה אחרונה - תל אביב סבידור
כאמור את כל היופי הזה חשפו בפנינו רינתה וטלטול. אם מתחשק לכם גם יום טיול שכזה, מוזמנים ללחוץ פה ולקבל מהן את כל הפרטים.
תודה אחרונה לעינת הרשקו, מהבלוג אלטר-נע-טיבה, על היוזמה וההזמנה. ככה נראה הסיור מנקודת מבטה.
אם אהבתם את האמנות והיצירה בגליל המערבי, מוזמנים לגלות סדנאות יצירה בדרום, להכיר עוד אמניות בפרדס חנה או להצטרף לעוד סיור בעמק יזרעאל.
לעוד רשמים של שאר משתתפות הסיור:
אילנה בר – יצאתי מביתי למסעותיי , תמר גרינברג הלפמן- החיים סילאן , ניני אטלס- חמושה בעדשה , יערה גדרון מרגלית- Eatnresting , ויקי גורשטיין- טעמים מקצה העולם , ציפי לוין – מה יש לך גברת לוין, מיה שגיב סולומון וענבל גלעדי- in2design, מלי אברמוביץ – הטוריסטית, מיכל מנור – רואה עולם.
