יומן_סין_#7 – פנסים אדומים – שיאן ופינגיאו
ביקור אצל חיילי הטרה קוטה בשיאן, ומשם לפיניגיאו, לעיר העתיקה והיפה שהשתמרה בצורה מרשימה והוכרזה כאתר מורשת.
ביקור אצל חיילי הטרה קוטה בשיאן, ומשם לפיניגיאו, לעיר העתיקה והיפה שהשתמרה בצורה מרשימה והוכרזה כאתר מורשת.
הפעם מצפינים לצפון סיצ'ואן וגנסו. איזורים הרריים עם יערות והרבה טבע, קהילות של מיעוטים שונים, דתות שונות ותחושה של כמעט טיבט.
אופרה מקומית עם מר לי וכוס תה, מפגש עם פנדות מתוקות, ביקור בפסל הבודהה הענק בלשאן, וטיפוס אל ראשו של אמי שאן כדי לראות את הזריחה.
הסתובבנו וחיפשנו את ד"ר חו המפורסם. לא היה קשה למצוא אותו, הוא עמד ברחוב הראשי עם חלוק לבן. עשינו הכרות והלכנו אל ה"קליניקה". הוא הסתכל עלינו והכריז שאנחנו בריאים. אבל אנחנו לא באנו עד לפה בשביל לצאת בידיים ריקות.
שוב חצינו את המקונג ליעד לא ברור. נהגת הריקשה ידעה לאן. הגענו אל הכפר. הבתים בתי עץ על כלונסאות. בקומת הקרקע גרים בעלי החיים (למשל חזירים) ולמעלה גרה המשפחה. אחרי 10 דקות יצאנו מהכפר מבוהלים מכמות הכלבים שנהמו עלינו מכל פינה. הנהגת בינתיים נעלמה.
על רכבת לילה מפנקת עם שמיכת פוך, טיול אופניים בנוף הכפרי, שיט בנהר הלי, טיפוס על טרסות אורז עם הנשים בורוד.
את מכתבי ההתפטרות הגשנו עוד לפני החתונה ואחריה עפנו מפה. ארזנו תרמיל ויצאנו לירח דבש/ טיול הרבה אחרי צבא, שמתחיל בסין ולא ידוע איפה ומתי ייגמר. סיפור של זוג צעיר בסין של 2007, שניה לפני האולימפיאדה, כשעוד היו יותר אופניים מטלפונים.
זה נשמע כמו התחלה של בדיחה, אבל זו תמצית הביקור שלי בקיבוץ הזורע, שם מסתתר מוזיאון קטן ומקסים בשם "מוזיאון וילפריד לאמנות ולידיעת המזרח" . קראתי שנפתחת שם תערוכה של
התכניות לקמפינג בסוף השבוע השתבשו. הקטנה עם חום ולילה באוהל לא ממש מתאים. כדי לא לחרב לכולם את התכניות, הוחלט שאבא נוסע עם הגדולה ואמא