לכבוד חנוכה אותגרתי לכתוב על נס שקרה לי באחד הטיולים. מיד ידעתי מה הנס שלי. זו היתה הזדמנות מצוינת לפתוח את יומן המסע הישן ולכתוב על האיזור. זוכרים את הפוסט על סין? פחות 10 שנים וכו'? אז קחו עוד שנתיים אחורה ובערך 3000 ק"מ לכיוון דרום מזרח.
עמק ספיטי
זאת היתה הפעם הראשונה בחיים שבאמת חשבתי שאני הולכת למות.
יום קודם עוד ניסינו למצוא שותפים לטיול ג'יפים בעמק ספיטי Spiti. הבטיחו לנו עמק עם נופים מרשימים, מנזרים בודהיסטים ותרבות טיבטית. עמק ספיטי נמצא בהרי ההימליה, בצפון מזרח הודו, מפריד בינה לבין טיבט. המעבר ממנאלי בה היינו לעמק הוא דרך מעבר ההרים רוטנג, בגובה של 3,979 מטר. בחורף המעבר בדרך כלל סגור בשל מזג האוויר, וכיוון שהיה כבר אוקטובר, זאת היתה הזדמנות כמעט אחרונה לטיול. תלינו מודעה בסוכנות התיירות הקטנה במרכז רחוב התרמילאים במנאלי, שאלנו אנשים ב Dragon וממש ברגע האחרון הצלחנו לארגן קבוצה של שישה לטיול.
יצאנו בשש בבוקר, היה קר. הג'יפ ואנחנו התחלנו לטפס בגובה, לכיוון הפסגות המושלגות. בדרך חלקנו את הנוף עם המון סוסים ומשאיות. קצת אחר כך עצרנו לשעתיים בגלל משאית שהתהפכה ובגלל ראלי הימליה שהיה במקום. הזמן בהודו הוא אחר. מה זה שעתיים? המשכנו בנסיעה בהרים הצחיחים, כשמשמאלנו הנהר היפה בצבעו הכחול המיוחד. פתאום נשמע צליל מדאיג. מסתבר שעלינו על משהו בדרך ונשבר המתלה של הג'יפ. האבחנה – אי אפשר להמשיך לנסוע ככה. למזלנו מאחורינו נסע ג'יפ נוסף עם עוד קבוצת ישראלים. שני הנהגים ניסו לתקן את הג׳יפ שלנו, והגיעו למסקנה שלא יוכלו לתקן את התקלה במקום. נאלצנו לעבור כל השישה אל הג'יפ השני ולהמשיך איתו, כשכל התיקים הגדולים שלנו עם כל הציוד נשארו בג'יפ התקול. כך המשכנו 12 אנשים בג'יפ של שישה, ישובים אחד על השני, והחושך מתחיל לרדת.
ככה נסענו דחוקים בחושך, בדרך לא דרך, בג'יפ עמוס פי שניים מהמשקל שאמור לסחוב. והפחד היה פחד מוות, במלוא מובן המילה. הייתי בטוחה שאלה השעות האחרונות, שזה הסוף. ישבתי על הברכיים של ליאת במושב הקדמי ובכיתי. מסביב הכל חשוך, רק אלומת האור מהפנסים של הג'יפ מאירה את השביל הצר, מאד צר, ומתחתיו תהום.
לקאזה, העיר ה"גדולה", כבר היה ברור שלא נגיע בגלל כל העיכובים. רק קיווינו להגיע לאנשהו בשלום. האנשהו הסתבר ככפר בשם לוסר, אליו הגענו בשלום ומצאנו חדרים פנויים ללילה. שמחנו שקיבלנו חדר זוגי עם שירותים (האחרים קיבלו חדר משותף), אבל השמחה היתה מוקדמת. השירותים שלחו אל תוך החדר גלים של סירחון בלתי נסבל. בשירותים לא השתמשנו, אבל לישון היינו צריכים. לפני השינה נכנסו אל המסעדה שהיתה במקום, כדי להתחמם בתנור היחיד במתחם ולאכול מרק טיבטי מעולה. אז מה אם חיכינו לו שעה. חזרנו לחדר הקר כדי לישון עם כל שכבות הבגדים שהיו עלינו, כולל גרבי צמר וכובעים.
בבוקר הופיע הנהג עם הג'יפ, לאחר שביצע בו תיקון סטייל מקגייור עם קרש וחוט ברזל. לא נראה כמו משהו שאפשר לסמוך עליו להמשך הטיול. אחרי דיונים קבוצתיים הוחלט לנסוע עם הקרש עד קאזה בתקווה ששם יהיה מקום ראוי לתקן את הג'יפ בצורה יותר מקצועית. הנהג הבטיח שהדרך לשם טובה ומישורית. מסתבר שמישור זה דבר יחסי. אחרי נסיעה של שעתיים הגענו לקאזה, שם תוקן הג'יפ במוסך ויכולנו להמשיך.
אז מה ראינו מעבר לעניין הג'יפ? לאורך הדרך פה ושם פזורים כפרים עם בתים לבנים וגגות קש. ביקרנו בקיבר, הכפר הגבוה בעולם עם חשמל. ליד המסעדה בה אכלנו ארוחת בוקר (שעה וחצי המתנה) היה בית ספר. צפינו בתלמידים עושים התעמלות בוקר בחצר ואז באופן מפתיע גם מתיישבים ללמוד בחוץ. אולי בחצר השמשית יותר נעים מבכיתה הקרה. ביקרנו בכמה מנזרים, המוכר והחשוב בהם הוא מנזר קי, שם קיבלנו הסברים מעניינים מהנזיר שגם כיבד אותנו בתה חם.
נאגאר - טירת הראג'ה ואמנות רוסית
אם כבר נמצאים במנאלי, כדאי לעשות טיול יום לנאגאר Naggar. האטרקציה המרכזית שבגללה באנו היא טירת נאגאר Naggar castle. בפועל הסתברה לא ממש כטירה אבל עדיין מבנה מרשים עם גילופי עץ יפים. הטירה נבנתה על ידי הראג'ה סיד סינג בשנת 1460, והוסבה לבית מלון ב 1978. את הטירה מקיפה מרפסת ממנה נשקף הנוף המרשים של עמק קולו.
במעלה הדרך מהטירה נמצאת גלריית רוריק Nicholas Roerich Art Gallery. הגלריה מציגה את עבודותיו של האמן הרוסי ניקולא רוריק. רוריק היה אקטיביסט, מועמד לפרס נובל לשלום ופעל למען שימור עבודות אמנות בזמני מלחמה. הוא חי במקומות שונים בעולם, האחרון שבהם היה בנאגאר. הגלריה נמצאת בבית בו גרה המשפחה, ודרך החלונות אפשר גם להציץ ולראות את חדרי הבית. מאד אהבתי את הציורים של הרי ההימלאיה שצייר, וקניתי לי שם ספרון קטן למזכרת.
עד כאן הנס שלי, ועוד קצת מהאיזור.
הנה עוד כמה סיפורים על ניסים מסביב לעולם בבלוגים של חברות:
גלויה של יפעת פיירמן- על ניסים ונפלאות וגם על מסלול הליכה ליד סאלפלדן שבזלצבורגלנד, אוסטריה
רואה עולם של מיכל מנור- ניסים ונפלאות בנוסח אנגלי
בדרכים של ליען נוסבאום
שמתי לב של זיוה רענן- מפגש קצר באחת הערים הגדולות בעולם – בייג'ין
תודה שקראתם, מוזמנים להגיב ולעקוב.
