לפעמים אני נשאלת על דברים טובים שקרו לי בעקבות הבלוג. ההיכרות עם קרן פרגו היא דוגמא מצוינת למשהו כזה. את קרן פגשתי במרחבי הרשת ומאד אהבתי את עבודות האמנות שלה. קרן מציירת על רקע דפים של ספרים ישנים. ציפורים, איצטרובלים ואנשים, על מילים, תווים ואיורים. לא ידעתי שהיא עושה סדנאות, עד שהפתיעה אותי בפרסום סדנא ברמת הנדיב, במסגרת התערוכה "תהודת זהות" בה לקחה חלק.
כתבתי פה כבר על כמה סדנאות שבהן השתתפתי (סדנת ציאנוטייפ, סדנת שיבורי), אבל הפוסט הזה מעט שונה, כיוון שהוא קצת על הסדנא ובעיקר ראיון מרתק עם קרן. כיוון שהרגשתי שההכרות הקצרה עם קרן בסדנא לא הספיקה לי, נסעתי אליה לסטודיו כדי להכיר אותה עוד קצת.
הסדנה
על השולחן הגדול היו פזורים ספרים מסוגים שונים שהיו אמורים לשמש כחומר גלם לעבודה: ספרי שירה, אטלסים, ספרי תווים, ספרי ילדים ועוד. המחשבה הראשונה שלי היתה שחבל על הספרים. בספרים שאני קוראת אני אפילו לא מקפלת משולש בפינה כדי לא לקלקל. קרן ניסתה להרגיע ואמרה שנחשוב שהצילה את הספרים האלה מתוך הפח. האמת היא שאחרי קריעת הדף הראשון זה כבר בא די בקלות.
עוד לפני שקרן הסבירה על תהליך העבודה, הספר הראשון שהגיע אליי היה ספר שירים ובו השיר ״מקום לדאגה״. כמה מקום אני נותנת לה. קרן ביקשה מכל אחת לכתוב איזו מחשבה. בקשה. “כל אחת מה שיוצא לה״. ואז החלו להגיע אלי כל מיני דברים שקשורים לכל מיני מקומות, פיזיים וגם לא.
דרך. מסע.
עיר וכפר.
שנינו מאותו הכפר.
ודרך. ומקום. ולאן אפשר להגיע. ולאן אני רוצה להגיע. ומה הדרך לשם.
וזו גדר או מסילת רכבת? זה מעצור או דרך שמובילה?
ולדוכיפת לא אכפת. ולמי אכפת? ממה?
הנפש הקסומה.
כשהחזקתי שוב את העבודה שלי כדי לצלם אותה לפוסט, מצאתי מאחורה, תקועה בתוך הקנבס, חתיכת נייר שהתלבטתי אם להכניס לקולאז' או לא. היה בה איור שמאד אהבתי אבל לא מצאתי לה מקום. קרן הציעה שאשים אותה מאחורה למקרה שמאוחר יותר ארצה להוסיף. הוצאתי אותה והפכתי, ואז שמתי לב מה כתוב מאחורה:
"כל זה אינו משל ולא חלום
זה נכון כאור בצהרים
כל זה יבוא מחר אם לא היום
ואם לא מחר
ואם עוד לא מחר
ואם עוד לא מחר
אז
מחרתיים."
מבחינתי זה לגמרי המשך של החלק הקדמי.
קרן
בת 42, אמא ל 2, גרה בקיבוץ מעיין צבי.
"למדתי עיצוב תעשייתי ואמנות בחולון. נורא רציתי ללמוד אמנות אבל לא היה לי אומץ ללכת עם זה עד הסוף. היתה המון נגיעה באמנות בחולון אבל אני תמיד משכתי לכיוון פרקטי כי חשבתי שזה חשוב. במשך 12 שנה מאז סיום הלימודים עסקתי בטקסטיל. היה לי עסק לעיצוב תיקים שנקרא "גברת מה את מסתכלת". הציעו לי גם לעבוד כשכירה בחברות לייצור תיקים אבל זה לא הסתדר עם האופי העצמאי שלי. בשלב מסוים הייתי עייפה מזה וחיפשתי חיבור מחודש לאמנות. התחלתי לימודי אוצרות בחיפה, אבל מהר מאוד הבנתי שאני רוצה להתמקד בצד של העשייה הפיזית ולא באוצרות. פרשתי מהר מאוד וחזרתי ליצירה."
ספרים
"בקיבוץ זורקים הרבה ספרים. זה הדבר הראשון שזורקים כשמפנים דירה של מישהו שמת. הפעם הראשונה שמצאתי ספרים זרוקים בקיבוץ היתה לפני הגשם. ראיתי ערימה של ספרים בשקית פתוחה ליד הפח סמוך למרפאה. אמרתי לעצמי שמישהו בכוונה שם אותם בשקית ולא בתוך הפח. מישהו דאג שלא יירטבו. הלכתי משם וחזרתי. אמרתי לעצמי שאני רק ניגשת לראות מה בערימה, וזה היה ספר של טשרניחובסקי, בלי כריכה, עם השיר ״שחקי שחקי״. חשבתי שעם הספר אין כבר מה לעשות אבל אולי עם הדפים יש.
כל העולם שלי אז היה רק תפירה (את הציור הזנחתי לגמרי, חוץ מהסקיצות של התיקים). חשבתי שאתפור על הדפים, אכין מהם גופי תאורה בגלל השקיפות המעניינת שלהם. אבל בגלל שהדפים היו במצב קשה, אי אפשר היה להעביר אותם במכונת תפירה, הם היו מתפוררים במגע ראשון, ולכן החלטתי להדביק אותם על קנבס. העבודה הראשונה היתה על קנבס ענק של 2 מטר עליו הדבקתי את הדפים והשארתי ככה. כל פעם התבוננתי בו ופחדתי להרוס, עד שנפל לי האסימון שאם הדפים עומדים בפני עצמם, אני צריכה לעשות עליהם משהו שלא יפריע, משהו קווי, בלי הרבה צבע, בדיו שחורה. בגלל שהרקע מכובד אני לא רוצה להפריע לו. אם יש שיר יפה או שורה טובה אני לא מסתירה. אני יכולה בעדינות לעבור לידה."
ציפורים
"אני רואה המון ציפורים מול העיניים כי אני גרה מול בריכות הדגים ויש פה כל הזמן ציפורים בעונת הנדידה. כמו שכל הזמן ראיתי ספרים ומגירות. אני רק חיברתי את מה שקיים. אני אוהבת לצייר אלמנטים שמרגשים אותי. הציפור היא סמל. היא כאן והיא שם. היא גם שוכנת קרקע וגם רואה אותנו מלמעלה. הרבה דברים רוחניים משולים לציפור: השכינה, גם ציפור הנפש. הציפור היא יצור שמבטא רגשות ואהבה. אני אוהבת למצוא ספרים עם רישומי ציפורים מפעם. יש לי אנציקלופדיה משנת 1924 עם ציורי ציפורים.
גם האצטרובל שאני מציירת הוא סמל. זה סמל של המשכיות. בשרפה בחום גדול הוא עצמו מפיץ את הזרעים שלו. בחום יש לו חיי נצח. דווקא במצב הכי קשה שלו של כליה הוא מתרבה."
התכוונות
"אני מתחילה לכוון את עצמי עם דף ראשון שאני מוצאת ומדביקה אותו בפינה. אני מוצאת דף של שיר, למשל שיר של רחל על הכנרת, וזה מוביל אותי. ופתאום אני מוצאת דברים שקשורים: תמונות של פרחי מים בכנרת, שירים קשורים בספרי תווים, צילומי חלוצים בכנרת, ציור של פטל קדוש. אני כביכול מחפשת אבל זה מגיע אלי, או שאני מוצאת את הקשר תוך רגע. זה לא מאולץ, זה מוצא את עצמי. האלמנט שאני מציירת- הרקע הוא זה שהחליט עליו. וכשאני נותנת לעצמי ככה להיות מובלת אני כל פעם מפתיעה את עצמי. לפעמים אני מגלה מילה אחרי שאני מציירת.
זה מה שרציתי להעביר בסדנא. המטרה היא שכל אחת יוצאת עם הטקסטים שהיא בחרה ואפשר לצייר עליהם אבל לא חובה. רציתי בעיקר להעביר את התחושה של לתת לטקסטים לכוון אותך לכיוון היצירה. רוב הבנות הן לא אמניות ואני לא מלמדת רישום. יש גם מי שלא רוצה לצייר מעל. אני אוהבת שאנשים בלי רקע באמנות מגיעים נקיים להיפתח ליצירה ולטקסטים ותמיד מופתעים מהתוצאה."
שואה
קרן סיפרה שבקרוב היא נוסעת לביקור בארה"ב ואולי תעשה משהו בניו יורק. שאלתי אותה על נושא השפה, האם תעשה עבודות באנגלית? "אני לא עובדת עם דפים באנגלית. זה לא מרגש אותי. רק אם אני פתאום רואה ספר בגרמנית על מיילדות ומוזכר שם למשל דר' לוינסקי". קרן מראה לי בהתרגשות ספר שירים של רחל שיצא בגרמניה ב 1937. בכל כפולה יש שיר בעברית עם תרגום לגרמנית. "מישהו הגיע מגרמניה בלי כלום והיה חשוב לו להביא את הספר הזה. תראי כתוב פה "הודפס בארץ ישראל". זה הודפס בגאווה. אני לא יכולה להתרגש ככה מספר באנגלית."
"גדלתי בצל הסיפורים. הורי אבי הגיעו לפני השואה ואיבדו שם את כל הביטחון המשפחתי העצום שהיה להם. תמיד אהבתי לשמוע את הסיפורים שלהם. לסבתא שלי היו סיפורים שמחים-אלגנטים-רומנטים על בתי קפה וכל מנעמי החיים של לפני המלחמה. הייתי מאוד קשורה גם לסבא וסבתא שלי מצד אמי, גיבורי על עם סיפורי שואה קשים. תמיד ידעתי שזה טיפה מוגזם שילדה צעירה שומעת סיפורי אימה כאלה, אבל הייתי מעריצה וחיבקתי כל מילה שיצאה לסבתא שלי מהפה. הסיפורים האלה גרמו לכך שעד היום אי חושבת על זה ברמה יומיומית, זה חלק ממני…."
חפצים
"אני אספנית…. מאוד אוהבת ללקט חפצים נוסטלגיים ולשפץ אותם כך שהאמנות הזו שלי "בחרה בי", כמו גם הספרים שאני מוצאת. כל הרהיטים שכאן- מצאתי אותם. כמו שאני לא יכולה להשאיר ספר רפואה ישן בצד הדרך….כך גם עם כסא או מדף. אני מאמצת. אפילו שולחן העבודה העיקרי הגבוה שלי זו מיטה שחיברנו לה רגלי שולחן."
אצלכם
קרן עושה גם עבודות לפי הזמנה בגודל שמתאים לכם , וגם פורטרטים. "אני מאד פתוחה וגמישה כי צריכים לאהוב את זה. צריך להתחבר לזה בכל נימי הנפש. זה תכשיט על הקיר".
ניתן גם ליצור מפגשי סדנאות עם קרן.
אפשר ליצור איתה קשר בטלפון 052-5582211 או באמצעות עמוד הפייסבוק. אפשר להתעדכן גם בעמוד האינסטגרם.
תנו לה לרגש אתכם, בסדנא או בתכשיט על הקיר.
