פריז אחרי 30 שנה
בפריז הייתי פעמיים בערך לפני 30 שנה. הפעם הראשונה היתה עם ורד, לפני הצבא. זה היה מאד לא מקובל אז לנסוע לבד לחו"ל בגיל כזה, ועוד שתי בנות. לא יודעת איך ההורים שלי הרשו לי. אני חושבת שזה רק בזכות ורד. עשינו טיול תרמילאי ברחבי צרפת, כולל נסיעות ברכבות בהן גנבו לנו את המצלמות. את המסלול התחלנו וסיימנו בפריז. ישנו באכסניה ברחוב מופטר, אכלנו אצל ריי בפיצה הצמודה וקנינו בשוק בפלאס מונג'.
הפעם השניה שלי בפריז היתה כשנסעתי אליה לבד, אחרי השחרור מהצבא. בזמנו היה לי מכר פרנקופיל אדוק, שלפני הנסיעה הסביר לי על קרוק מאדאם, קרוק מסייה וקרפ סוזט ואמר שבמטרו אני צריכה לבקש קַרְנֶה. כיוון שהייתי אחרי קורס צרפתית בשגרירות (קורס מעולה אגב), הגעתי לקופות בתחנה ובגאווה גדולה אמרתי: אַן קַרְנֶה סיל בוּ פְּלֶה.
הפעם כבר לא היה צריך לבקש קרנה. היום כבר יש מכונות אוטומטיות וגם כרטיסים נטענים. נסענו גם באוטובוסים כדי לראות את העיר מהחלון, ולפעמים כשהגשם התחזק או כשהיינו עייפים התפנקנו במונית או באובר.
מונמארטר - כפר בתוך העיר
היעד הראשון היה מוזיאון מונמרטר, שנמצא באחד מבתי השכונה היפים. לפני 30 שנה כבר הייתי בכנסי הסאקר קר וזכיתי שיציירו אותי בכיכר הצפופה. עכשיו ניסינו להתרחק מההמולה. אחרי שעברנו דרך השער היה נדמה שהגענו לעולם אחר. שקט. קניתי בצרפתית רהוטה שני כרטיסי כניסה. המוזיאון הוא מתחם של כמה בתים עם גן יפה ביניהם. התחלנו את הביקור בצפייה בסרט על דמות ססגונית שחיה פעם בשכונה, אקרובטית ואמנית. משם דרך הגן עברנו אל הבניין השני שבו מוצגות התערוכות הקבועות שמספרות על ההיסטוריה של השכונה, המועדונים והאמנים. היה מאד מעניין. פגשנו פה גם את טולוז לוטרק שהיה כוכב בשכונה. אנחנו כבר מכירים אותו טוב מהתערוכה במילאנו שהיתה מוקדשת לו.
תכננתי לבקר גם בכרם שנמצא מאחורי מאחורה, אבל הכניסה היתה חסומה. לא יודעת אם זה תמיד ככה או רק בגלל שבגן המוזיאון היתה בדיוק חתונה. נראה לי מקום חלומי להתחתן בו. אחרי הביקור בתערוכה ישבנו לשתות בקפה רנואר שבמקום. התפריט לא מאד מגוון: 3 סוגי סלטים, מאפים ושתיה. היה מאד שליו וקשה לעזוב.
המשכנו לסיבוב בשכונה, אל הבית הורוד שהיה ביתה של אותה גברת מהסרט. בהמשך הרחוב נגלה מימיננו שוב הכרם מאחורי גדר ללא גישה. ממש מעבר לכביש בית כפרי צבוע בחום אדמה. השלט מספר שזהו מועדון קברט. בחוץ פלייר מפתה עם פרטי המופע בערב. צילמנו וחשבנו שנחזור אבל כבר לא יצא.
אמיר רצה לעבור בכל הכתובות שהוזכרו בטקסטים במוזיאון. בזכות הסיבוב הזה גילינו בולנג'רי ישן מטריף בשם Au Pain Complet De Paris. עשינו עוד כמה עצירות לקניות של סוכר ופחמימות אצל Arnauld Larher ו- Boris Lumé.
בכיכר Émile-Goudeau הנעימה מצאנו את Le bateau lavoir שקראנו עליו במוזיאון. מדובר בבניין ששימש כמפעל לפסנתרים ומאוחר יותר חולק לכמה סטודיואים, בהם עבדו אמנים רבים וטובים, בינהם פיקאסו. ממש מול הכיכר נמצאת הפטיסרי של Gilles Marchal שידועה בעיקר בעוגיות המדלן המעלפות שלה (אלה בטעם תפוז היו מעולות), אבל גם כל דבר אחר שקנינו שם היה פשוט תענוג. משם חזרנו לנקודת ההתחלה שלנו, לא לפני שקנינו גלידה ב Une Glace à Paris שניה לפני שהאוטובוס שלנו מגיע.
הגדה השמאלית בעקבות אדל וסימון
אמיר נזכר בספר "אדל וסימון" שכתבתי עליו בפוסט על ספרי ילדים ורצה לטייל בעקבותיו. אדל וסימון הם אח ואחות שמסתובבים בפריז, כשסימון עסוק בלאבד חפצים ברחבי העיר. בספר איורים יפיפיים של העיר כפי שנראתה במאה ה 19 ומידע על התחנות בהן עבר הצמד. ניסינו למצוא עותק של הספר בפריז אבל לא הצלחנו. מה שכן מצאנו הן כמה תמונות באינטרנט שהזכירו לנו מה המקומות בהם עברו וחזרנו אל חלקן.
התחלנו את היום במוזיאון הטבע – The Muséum national d’Histoire naturelle, שם איבד סימון את הצעיף הצהוב שלו. המוזיאון הוא איזור די גדול שכולל בתוכו כמה בניינים עם גלריות שונות, גנים בוטניים וגן חיות. יש תצוגות קבועות ויש תערוכות מתחלפות. אנחנו ביקרנו בגלריה לפלאונתולוגיה – מבנה מרשים עם פיתוחי ברזל יפיפיים. זה המקום לראות שלדי ענק של דינוזאורים, לוויתנים ועוד חיות. זה היה מאד מרשים, גם עבור מי שלא מאד מתעניין בנושא.
משם יצאנו אל הגנים הבוטנים. קנינו קפה ומשהו קטן לאכול וטיילנו בין זני הצמחים השונים. על שאר הגלריות ויתרנו כי התעייפנו, אבל ממה שראיתי יש פה עוד המון מה לראות. אם אתם מטיילים בפריז עם ילדים סקרנים זה ללא ספק מקום להגיע אליו.
את העפרונות הצבעוניים שלו איבד סימון במוזיאון הלובר, אליו לא נכנסנו הפעם. את הילקוט השאיר בפטיסרי שקראתי שנסגרה כבר. גם ליד כנסיית הנוטר דאם עברנו, שם איבד החמוד את המעיל.
מהגנים הבוטנים יצאנו אל גדות הסן, אל Jardin Tino Rossi, שם רקדו זקני העיר לצלילי מוזיקה צרפתית. במרחק קצר מהם ניסה מישהו אחר ללמד ריקוד שורות בסגנון רוקנרול. רקדנו קצת והמשכנו. בתור חובבי ספרים ישנים רצינו לבקר בחנות הספרים Shakespeare and Company, אבל כשהגענו הבנתי לפי התור בחוץ שזה כנראה הפך לאתר תיירות מטורף. ויתרנו.
את יגונינו הטבענו בבולנג'רי של Eric Kayser. יש המון סניפים בעיר. אנחנו ישבנו בזה שברחוב Monge מול צלצולי הכנסיה. לחם היום היה לחם פיסטוק (יענו ירוק) עם חתיכות משמשים. מה אני אגיד לכם.
משם המשכנו לאורך Rue des Écoles, ששלושה בלוקים שלמים בצד הצפוני שלו הם חנויות ענק לציוד טיולים וקמפינג של Au Vieux Campeur. ילד היומולדת מאד רצה להגיע לשם אבל כבר היה סגור. המשכנו לחנות של North Face בסן ז'רמן. אחרי שלא מצא שם מה שחיפש, גילינו במספר 125 את Kilo Shop – רשת חנויות בגדי יד שניה שפגשתי גם באתונה. הפעם נרשמה הצלחה גדולה. אגף בגדי הגברים היה פשוט מעולה. יצאנו עם כמה חולצות וג'קט.
איך בילינו בערב - המלצות על אוכל, שתיה וריקודים
Cali Sisters
בערב הראשון אכלנו במסעדה שהיתה לא רחוקה מהמלון שלנו. מסעדה שפתחו שתי אחיות שחזרו משהות בקליפורניה, ומכאן השם. העיצוב פה מגניב, וכל המנות שטעמנו היה ממש טעימות.
Le Caveau de la Huchette
בערב השני הלכנו למועדון ג'אז. מעבר להופעות הקטע פה הוא הריקודים. יש פה אנשים קבועים שבאים לרקוד סווינג, וזה מאד נחמד לראות וגם קצת לרקוד. אוכל אין פה, רק שתיה.
Sir Winston
בערב השלישי אכלנו במסעדה מצוינת וכמובן בעיצוב מיוחד, שנמצאת ממש ליד שער הנצחון. המקום מוגדר כבר בריטי והתפריט משמר זכרונות מהקולוניה ההודית, אבל בסטייל.
איפה לישון - המלצה על מלון
המלון שלנו היה מוצלח מאד. החדר היה גדול ושקט, ארוחת הבוקר היתה מצוינת והצוות מאד נחמד. המיקום היה מאד נוח, ברובע ה 9, דקה מתחנת מטרו. Hotel 34B – Astotel
לעוד מלונות מיוחדים בפריז , מוזמנים לפוסט 10 מלונות מעוצבים בפריז.
היה לנו קצר, אבל מבחינה לוגיסטית זה מה שהתאפשר והשתדלנו למצות כל רגע. אני בטוחה שעכשיו לא אחכה עוד 30 שנה עד הביקור הבא.
! a tout à l'heur
20 מחשבות על “פריז בטעם של פעם”
שלום חזרתי מפריז לפני שבוע. היה משגע והכרתי מקומות חדשים, ליד הגן הבוטני נכנסנו למסגד הגדול שהוא מקום מרתק וצמוד אליו קפה /מסעדה טובה עם קוסקוס מופלא. ויצאנו מהעיר עם רכבת לפרויקט האמנות הנפלא של דני קראוון בעיר סרג׳י.40ד. נהדר
איזה כיף הדס. גם אנחנו ראינו את המסגד ביציאה מהגן הבוטני, היה שם תור מטורף למסעדה. בפרוייקט הזה של דני קרוואן לא ביקרתי אבל הוא תמיד נהדר.
פריז קצת כפרית, נינוחה ויפהפיה דרך תיאור החוויה שלך. כתבת מאוד יפה ונהניתי לטייל אתך. גם לי מתחיל לדגדג קצת לחזור לפריז. הפעם האחרונה היתה לפני 14 שנה.
תודה זיוה. באמת היה נינוח ומצד שני היה לנו מעט זמן. לי אחרי 30 שנה עדיין לא דגדג האמת, אבל שמחתי שבחרו בשבילי ושמחתי לחזור.
מזל טוב 🌹כיף חקרא אותך.
הזכרת לי את המשפט שאני זוכרת מהטיול הראשון לחו"ל שהיה לאיטליה כי שיננתיו מבעוד מועד: קווסטו לה סטטציונה דל לה טרנו ? (היכן תחנת הרכבת?)
מצחיק 🙂 תודה ורד
בדיוק לפני חודש הבת שלי קבלה הצעת נישואין מול האייפל ואני נזכרתי שלא ביקרתי בעיר כבר 11 שנים ! היה כיף לקרוא אותך כי כתבת על המון מקומות שלא היכרתי בפאריז אז בנסיעה הבאה אלך בעקבותייך. תודה!
תודה! שמחה שהצלחתי לחדש לך 🙂
איזה פוסט נוסטלגי ורומנטי, תודה על השיתוף. ביקרתי בה בכריסטמס כשקר ומואר. עשית לי חשק להרגיש את פריז קייצית או אביבית.
איזה כיף לשמוע ליטל. מאחלת לך לממש את החשק 🙂
נהנתי לקרוא ולהתרשם מהצילומים היפים. גם אני כבר שנים רבות שלא בקרתי בפריס.
אולי ליום הולדת העגול הבא שלך ניסע 🙂
מזל טוב לחוגג! איזה טעם טוב יש לטעם של פעם! עשית חשק לחזור לפאריז 🙂
תודה ינינה, אני אמסור לו 🙂 ואכן יצא לנו בסוף טיול קסום
איזה כיף לכם. גם אצלי פריז היתה מיוחדת מאד לפני 30 שנה (הצעת נישואין) אבל איכשהו היא כבר לא ברשימת ההעדפות שלי… צריכה לחזור ולבדוק שוב 😉
אז זהו שגם אני לא תכננתי להגיע אליה, אבל כשהגעתי נזכרתי. אם מצליחים להתרחק מנהר התיירים היא מקסימה.
תודה!!! פוסט נהדר…נהניתי מאוד לקרוא:)
תודה רבה אילנה 🙂
איזה כיף לכם! ביקור בעיר האהובה עלי בעולם. הייתי שם שלוש פעמים ב15 השנים האחרונות ואחזור לשם בהקדם. הביקור במונמרטאר ממש עושה חשק. חוץ מהבזיליקה והכיכר לא הקדשתי לה מספיק זמן. והמוזיאון משגע. תודה על פוסט נהדר
אני לא זכרתי כמה אני אוהבת אותה. עכשיו גם יש לי חשק לשפר את הצרפתית שלי 🙂