אם בפוסט על הכפרים בדרום פורטוגל עשיתי לכם חשק לנסוע לשם, אבל אתם בכל זאת רוצים להרגיש קצת ציביליזציה, לולה היא מקום מצוין. עיר קטנה ונעימה, לא תיירותית, שנעים להעביר בה יום טיול. שרה, המדריכה המקסימה שליוותה אותנו לאורך כל הטיול בדרום פורטוגל, לקחה אותי לסיבוב בעיר. כיוון שהיא תושבת המקום, בחקשתי ממנה המלצות לחנויות מדליקות, מסעדות, בתי קפה ואפילו מקום לישון.
קצת היסטוריה
לולה נמצאת במרכז האלגרב בין ההרים לים. מדובר בעיר מסחר עם קרוב ל 60,000 תושבים. לולה היא העיר הגדולה באלגרב, אבל בירת המחוז היא דווקא פארו, עם אוניברסיטה, שדה תעופה, ושאר ענייני אדמיניסטרציה. לולה (והאלגרב בכלל) עשירה במלאכות ומוצרים בעבודת יד: עבודות נחושת, קליעת סלים, עור, קרמיקה ואריגה. לפני 50 שנה למשל היו פה 50 חנויות קרמיקה פעילות. היום נשארה רק אחת. לולה היתה ידועה גם בתעשיית הנעליים שלה. לפני 70 שנה היו פה 500 יצרני נעליים והאיגוד הלאומי של יצרני הנעליים ישב כאן. היום יש במדרחוב הקניות הוותיק הרבה חנויות נעליים, אבל לא כאלה שעשויות בעבודת יד.
האיסלם הגיע לכאן ב 715 והחזיק מעמד עד שאזור האלגרב ולולה בתוכו, נכבש על ידי הנוצרים ב 1249. האזור היה קשה לכיבוש והיה האחרון שנכבש בפורטוגל, כיוון שהיה רחוק מאד מליסבון והתרבות האיסלאמית ששלטה בו היתה מאד חזקה. כנראה שבתקופה הזו נבנתה סביב העיר לולה חומה להגנת התושבים, חומה שחלק ממנה עדיין עומד. הכנסיה שעברנו לידה שימשה פעם כמסגד. מגדל הפעמון שלה היה פעם מינרט, ממנו היה המואזין קורא למתפללים. זה אחד השרידים הבודדים של האדריכלות המוסלמית הדתית שהשתמר במצב טוב. המרחצאות האיסלמיים שבתמונה למעלה משוחזרים בימים אלה ואמורים להיפתח לציבור כאתר ארכיאולוגי.
ארכיטקטורה
את השפעות האיסלאם ששלט פה אפשר לראות בהרבה מהפרטים הארכיטקטונים בבניינים, כמו למשל הבצלים האדומים שמתנוססים על הגג עם חצי הסהר עליהם.
שיטוט בסמטאות העיר העתיקה של לולה הוא נעים. הרחובות מרוצפים אבנים והבתים נמוכים. התושבים רובם מבוגרים, אבל יש פה גם כמה גסטאוסים (פירוט בהמשך). אם מרימים את העיניים למעלה אפשר לראות הרבה ארובות יפות ומקושטות. הארובה היא סמל סטטוס פה – ככל שהארובה גדולה כך המשפחה עשירה. הארובה שבתמונה היא של בית פרטי והיא אחת הגדולות. כיוון שהארובות הפכו לסמל אופייני לארכיטקטורה באזור, אפשר למצוא ארובות לקניה כמזכרת.
כמו הארובות, גם הקישוטים בחזיתות הבתים מצביעים על עושר המשפחה. ביתם של המשפחות העשירות יהיה מקושט ביותר פרטים ויותר צבעים. הצבעים ששימשו לצביעת הבתים מקורם בדרך כלל מפיגמנטים טבעיים.
עיצוב מקומי - חנויות של דברים יפים בעבודת יד
חנות הפופ אפ של המעבדה לעיצוב
The Loulé Design Lab – מעבדת העיצוב של לולה היא מעין חממה, מקום בו מעצבים באים לעבוד יחד ופתח מוצרים חדשים, כאשר עומדים פה לרשותם כל הכלים והשירותים שהם צריכים. מדי פעם נפתחת חנות פופ אפ שבה מציגים המעצבים את העיצובים החדשים. לשמחתי החנות היתה פתוחה כשביקרתי בלולה. היו בה כל מיני מוצרים מעניינים מעץ, צמר, שעם ונייר.
Palácio Gama Lobo, R. N. Sra. de Fátima
החנות של פרוייקט TASA
בחנות הזו נמכרים התוצרים של פרוייקט TASA, שעליו סיפרתי בפוסט קודם על מלאכות בדרום פורטוגל. המוצרים עשויים בעבודת יד והם תוצר של שיתוף פעולה בין מעצבים צעירים לבין אנשים מבוגרים העוסקים במלאכות מסורתיות. המבוגרים מביאים את הידע והמעצבים הצעירים את החדשות בעיצוב. אפשר למצוא פה מוצרים משעם, קרמיקה, קליעה וגם שילובים בינהם, שזה הכי מעניין.
R. de Portugal 35B, Loulé
Casa da empreita
חנות שמוכרת מוצרים עשויים בקליעה: תיקים, מנורות ועוד. הכל עשוי כמובן בעבודת יד. הנשים המבוגרות שקולעות את המוצרים יושבות בכניסה לחנות, ביניהן גם אלזירה, שלימדה אותנו לקלוע בחצר של ז'זוס. אפשר ממש להריח פה את הטבע. קיבלנו הסבר קצר לגבי העיצוב המסורתי של התיק, שבו לקחו הרועים כיכר לחם, נקניק, זיתים וקצת יין. היום אותם תיקים משמשים כפריט אופנתי.
Rua Vice Almirante Cândido dos Reis
Antiga Caldeiraria Louletana Copper Shop
לחנות/בית מלאכה הזה הגענו בעיקר כדי לראות איך מכינים את ה cataplana – סיר שמשמש למתכון מיוחד לאיזור – שמים בפנים דגים או פירות ים, תפוחי אדמה, פלפל, עגבניה, תבלינים, שום. כבר מקצה הרחוב אפשר לשמוע את הדפיקות על המתכת. לוקח כמעט יומיים להכין cataplana והמחיר הוא 100 יורו. הסיר האמיתי שמכינים פה הוא כבד. בחנויות אחרות מכינים אותם מחומרים אחרים ולכן הם קלים יותר, אבל נחשבים פחות טובים. מי שמכין פה את הכלים האלה למד את המלאכה במסגרת פרוייקט טאסה עליו סיפרתי בפוסט על המלאכות, ועכשיו הוא עובד פה במשרה מלאה. חוץ מהסירים יש גם מעט תכשיטים למכירה.
Praça Dom Afonso III 11, Loulé
אוכל - שוק, מסעדות ובתי קפה
נתחיל מהשוק. השוק של לולה פתוח כל יום, אבל הכי כדאי לבוא בשבת. אז מתכנסים ומצטרפים חקלאים מכל האזור, ופותחים דוכנים של תוצרת טריה במחירים אטרקטיבים. בשוק יש בעיקר אוכל: פירות וירקות טריים, זיתים, פירות יבשים ועוד. ממתקים מסורתיים כמו תאנים ממולאות בשקדים, או עוגה מתוקה של תאנים עם שקדים וקינמון. בכלל הרבה מהממתקים פה עשויים שקדים חרובים ותאנים. בכלל השקדים והחרובים הם בעלי חשיבות כלכלית רבה באזור. מי שרוצה ללמוד עוד קצת על הנושא יכול להגיע למוזיאון קטן שמספר את הסיפור של תעשיית השקדים והחרובים. המוזיאון נמצא בבניין בו היה מפעל קטן לפירות יבשים שנסגר. במקום עדיין עומדות המכונות ששימשו לקילוף השקדים וטחינת החרובים. ההסברים בפורטוגלית. Rua Gil Vicente, 14
עוד משפט על השוק – בשבת אפשר למצוא לידו גם דוכנים של מוצרים בעבודת יד.
מול השוק יש כמה חנויות של מוצרים פורטוגלים למזכרת, ושם אפשר למצוא קופסאות סרדינים בכל הצבעים ובכל הגדלים. אפילו סרדינים משוקולד בקופסה שנראית משש כמו קופסת סרדינים וגם נפתחת כמוה. מקסים וטעים. בבית של מישהי שאולי עוד אספר עליה בפוסט אחר, ראיתי שעל הקיר במטבח תלויות המון קופסאות סרדינים עם כל מיני ציורים, כמו בתמונה שפה למטה.
קונדיטוריה – Fabrica da amendoa
מקום פצפון עם מגוון גדול של עוגות ועוגיות מסורתיות. כל מיני דברים מיוחדים עם מרציפן, בטטה, חלבון ושקדים. אחד הממתקים המסורתיים הוא ממתק קטן עם שיערות עשויות ביצה, (דומות לקדאיף), עטוף בנייר צלופן צבעוני. הסיפור מאחורי זה הוא על נערה שהיתה מאוהבת בבחור עם שיער בלונדיני ועיניים חומות כמו קינמון. היא אהבה אותו אבל לא יכלה לספר לאף אחד, לכן יצרה את את העוגה הזו ועטפה את זה בנייר שלא יראו. הממתק הזה וכל האחרים שטעמתי היו מעולים.
Rua do Matadouro
11 Da Villa
מקום נחמד לטאפס ויין
Largo Dom Pedro I
Café calcinha
קפה ותיק שנפתח ב 1928 כשיחזור של בית קפה ברזילאי בסגנון ארט דקו. ישבו פה רבים ומפורסמים ביניהם Antonio alexio – משורר פורטוגלי מפורסם, שפסל שלו נמצא מחוץ לקפה, יושב ליד שולחן.
MED – Cozinha Mediterrânica
כשמה כן היא – מסעדה ים תיכונית מומלצת.
Rua Dom Paio Peres Correia, 14
Snack-bar Bom Petisco
את ארוחת הצהריים אכלנו במקום לגמרי מקומי, הכי אותנטי שיש. אוכל פורטוגלי מסורתי טעים מאד.
R. de Portugal 24
איפה לישון
כשהסתובבנו בסמטאות העיר העתיקה, חשבתי לעצמי שזו יכולה להיות חוויה מיוחדת לישון כאן. לכן שמחתי כשעברנו ליד גסט האוס בשם My Lovely Little House, שאלתי את שרה אם היא מכירה את המקום. אמרה שהיא מכירה את הבעלים והמקום מאד נחמד. נכנסתי לאינטרנט לחפש תמונות שלו – באמת נראה מאד חמוד מבפנים: רצפה עם אריחים מצוירים, פה ושם רהיטי וינטג', חלונות עץ, תקרה מסורתית עם קנים. לתמונות ועוד פרטים לחצו פה.
Rua Garcia da Horta 23
פסטיבל מוסיקה Festival Med
בכל שנה בסוף יוני מתקיים בלולה "פסטיבל מד". מדובר בפסטיבל של מוזיקת עולם. הוא כולל גם תיאטרון רחוב, תערוכות, אוכל, מלאכות יד, קולנוע, שירה ומחול. בסמטאות העתיקות אפשר לראות פוסטרים של הפסטיבל האחרון מכסים חלונות שבורים. לעמוד הפייסבוק של הפסטיבל.
מקווה שעשיתי לכם חשק לבקר בעיר המתוקה הזו – אובריגדה!
8 מחשבות על “לולה Loule – יום טיול עירוני בדרום פורטוגל”
תמונות מקסימות ובהחלט גורם לרצות לחזור לפורטוגל, תודה על החשיפה!
תודה רבה אירית 🙂
מקסים מקסים מקסים!!!
בדיוק כמו המקומות שאני אוהבת. שומרת לי לימים טובים יותר. תודה 🙂
תודה, נקווה שהימים הטובים יותר יחזרו מהר!
איזו עיר מתוקה. ברגע שתגמר הקורונה הזו אתחיל לחשוב על פורטוגל ברצינות
באמת מתוקה, ויש בה גם אחלה מתוקים 🙂 ואינשאללה שתיגמר כבר הקורונה. מיצינו לגמרי.
נראה מקום ממש מקסים!
אכן. מתאים לסוף שבוע רגוע 🙂