הקדמה
את מכתבי ההתפטרות הגשנו עוד לפני החתונה. לקחנו לעצמנו עוד חודשיים מהחתונה לצרכי התאפסות והתארגנות ועפנו מפה. בגיל מבוגר יחסית לטיול כזה, ארזנו תרמיל ויצאנו לירח דבש/ טיול הרבה אחרי צבא, שמתחיל בסין ולא ידוע איפה ומתי ייגמר. קנינו כרטיס לכיוון אחד, כך שכל האפשרויות יהיו פתוחות בפנינו.
הטיול הזה היה די מזמן, ואני מניחה שתוכלו למצוא מידע פרקטי עדכני יותר על סין, אבל זה הסיפור שלנו. זוג צעיר בסין של 2007, שניה לפני האולימפיאדה, כשעוד היו יותר אופניים מטלפונים.
כמה עניינים טכניים:
התנ"ך שלנו היה מדריך של הלונלי פלנט, שיכונה להלן "הלונלי".
אני מתנצלת מראש על איכות התמונות. מדובר פה במצלמה דיגיטלית מהדור הישן מאד.
הפוסטים מבוססים על היומן המקורי, אבל אולי מדי פעם אוסיף את הערות עדכניות ומחשבות בדיעבד.
נחיתה רכה
15/2/07
טיסה 075 של אלעל נחתה בהונג קונג אחה"צ. שדה התעופה חדש נקי ומצוחצח, וכמו שכתוב בלונלי כך גם השרותים (אמיר כמובן ניצל אותם מיד). אחרי שכמעט איבדנו את הדרכונים עלינו על אוטובוס A21 היישר אל YMCA International house, שבזכותו הנחיתה שלנו היתה רכה ביותר. שודרגנו לחדר שווה בקומה ה 23 ואם לא היה ערפל כל הזמן כנראה שהיה לנו גם נוף. עכשיו חיפשתי את המקום כדי לשים לכם לינק, אבל כנראה שהוא כבר לא קיים).
עם רדת ערב יצאנו לסיבוב ב Nathan Road, הרחוב הראשי, שעובר לאורכו של חצי האי קאולון. במסעדה צמחונית מומלצת לקחנו דיל של בופה, שאמיר ניצל כמובן יותר ממני. המנה העיקרית היתה hot-pot – קערת מרק גדולה במרכז השולחן, ובה טובלים ירקות, טופו או בשר. בדרך חזרה גילינו את מה שיהפוך להיות מאפיית הבית שלנו. חייבים אחת כזו בכל מקום שמתמקמים בו. כירסמנו לחם צימוקים ואגוזים, רולדה ולישון.
16/2/07
התעוררנו בצהריים לאחר שינה ארוכה. אחרי ארוחת בוקר במאפייה שלנו נסענו לשוק הפרחים. המון פרחים מכל הסוגים והצבעים, וביניהם המוני בני אדם מסתובבים וקונים פרחים לכבוד ראש השנה הממשמש ובא. לנו אין איפה לשים פרחים אז קנינו קישוט חגיגי לתרמיל.
משם המשכנו לשוק הדגים ולשוק הציפורים. אני חייבת להגיד שגם בשווקים האלה, וגם בשווקים שיגיעו בהמשך, לא תמיד ברור אם החיה נמכרת כחיית מחמד או למאכל (אפרופו עטלפים, קורונה וזה). בדרך קנינו גם כרטיסי ברכה לשנה החדשה. אז מה אם היא לא שלנו. הם היו כל כך יפים. אחרי ארוחת צהריים-ערב (שנאכלה בעיקר על ידי אמיר) הדרמנו לראות את מופע הלייזר המפורסם בשדרת הכוכבים, שם מוטבעות כפות הידיים של כוכבי קולנוע מקומיים. אמיר שמח לגלות שכפות ידיו גדולות מאלו של ג'קי צ'אן. מופע הלייזר התקשה לחדור את הערפל הסמיך, כך שניתן היה לסכם אותו במילה אחת – אכזבה. שתינו קפה במחיר מופקע, עברנו ליד מלון פנינסולה היוקרתי ונסענו הביתה למלון שלנו.
מקאו Macau
17.2.07
היום שברנו את שיא ההוצאות (טוב אנחנו בקושי יומיים פה). אחרי מעבר בוקר במאפיה שלנו, נסענו למסוף המעבורת למקאו (מושבה פורטוגזית לשעבר הסמוכה להונג קונג). רק אחרי ששילמנו על הכרטיסים עיכלנו את הסכום ואת מה שעוד יכולנו לעשות בו. אני קיבלתי בחילה ברגע שעליתי על המעבורת, והיא נמשכה לאורך כל שעת ההפלגה. כמו שהתברר לי שוב באיטליה – אני כנראה לא טיפוס של הפלגות.
כיכר הסנאט במרכז העיר היתה הומה אנשים ומלאה בדוכני מתנות לשנה החדשה. המשכנו לעבר שרידי כנסיית סנט פול, שמה שנשאר ממנה אחרי שריפה היא רק החזית, אבל איזו חזית.
עלינו למבצר שעל ידה לתצפית על העיר. בדרך למעלה חבר אלינו ילד חמוד שבדק לנו את המצלמה והתלהב במיוחד מהקרוקס הכתומים שלי. הוא היה מאד יסודי והכניס אצבע לכל אחד מהחורים בנעל. עוד למעלה פגשנו חבורת גברים נחה על ספסלים מתחת לעץ. כל אחד מהם הביא את ציפור המחמד שלו בתוך כלוב. את הכלובים תלו על העץ ונחו. הוציאו את הציפור לסיבוב.
בית הקברות שרצינו להיכנס אליו היה סגור, אז עברנו לאכילת כל מיני מאפים פורטוגזים שהיו די מאכזבים. (היום, אחרי שהייתי בפורטוגל אני יודעת מה זה אוכל פורטוגזי אמיתי וטעים). לקראת ערב מצאנו בלונלי שם של מסעדה פורטוגזית מרוחקת מעט. אחרי נסיעת אוטובוס והליכה ממושכת מצאנו את הרחוב, אבל גילינו שמחקו חצי ממנו ובונים שם עוד מלון. זה דבר שקורה פה הרבה עכשיו. מחיקה של שכונות לטובת בנייה חדשה. (כתבתי על זה קצת בפוסט על אמנות סינית).
במקום האוכל הפורטוגזי אכלנו אוכל איטלקי במסעדה יוקרתית בשם Antica trattoria. אחרי הארוחה החלטנו לקפוץ לקזינו, בכל זאת מקאו. בחזית הבניין בריכה שבדיוק החלה לרקד במופע מוזיקה, מים ואש, לצלילי הלהיט I need a hero. נכנסו לקזינו כדי להפסיד קצת כסף וחזרנו להונג קונג.
חזירים ודרקונים
18.2.07
בעקבות גב תפוס פתחנו את הבוקר בחיפוש אחר מקום למסאג'. נסענו לחפש מקום שהומלץ על ידי הפקידה במלון. אחרי עליות וירידות אינסופיות במעלית גילינו שהמקום סגור. במקומו מצאנו אינטרנט עם שירותים מגעילים. בקניון שליד, המון אנשים באו לחגוג את בואה של שנת החזיר. במרכז קומת הקרקע מוצב ראש חזיר ענק מזהב. כולם מצטלמים איתו וגם אנחנו הצטלמנו בתוך הנחיריים שלו. חוץ ממנו היו עוד הרבה חזירים זהובים וורודים, וגם כאלה עם כנפיים מעופפים באוויר. אחרי מאמצים מצאנו כרטיסים לאוטובוס שייקח אותנו לגואנג'ואו, סין.
נסענו לאי הונג קונג לראות את הדרגנוע המפורסם. זו בעצם מערכת של דרגנועים מקורים שמחברים חלקים שונים בעיר. תוך כדי שעלינו בו גילינו את האזור שבו מסתובבים התושבים המערביים, מה שנקרא ה expats. הרבה ברים ומסעדות שוות. לא יכולנו להישאר הרבה כי מיהרנו חזרה לקואלון למצעד ראש השנה: הרבה עגלות, צועדים, רקדנים עם תלבושות ודרקונים. הגב והרגליים כבר כאבו, סבלנו מדחיפות, שליחת ידיים ורגליים זרות מכל הכיוונים, אבל בסך הכל היה נחמד.
19.2.07
אחרי השכמה מוקדמת יחסית אלינו (9:30 ככה) יצאנו אל פסגת ויקטוריה. לפי מזג האוויר הסגרירי היה די ברור שלא נראה כלום, אבל לא נעזוב את הונג קונג בלי לעלות לשם. הגענו, עלינו למעלה ואכן כצפוי לא ראינו כלום מלבד עננים. משם המשכנו אל Aberdeen – רובע השוכן לחוף הים, ליד נמל הדיג של הונג קונג. יצאנו לטיילת שליד הנמל, בכוונה לקחת שיט בסירת סאמפן מסורתית. שם נחטפנו על ידי אישה מבוגרת, שהובילה אותנו אל חברתה, נהגת סירת סמפאן. הגברת לקחה אותנו לשיט נחמד של שעה בנמל, שכלל מפגש עם ספינות דייגים ומסעדה צפה. חזרנו העירה כדי לצפות במופע הזיקוקים, למרות שהיה ברור שגם הוא לא יהיה משהו בגלל מזג האוויר. כצפוי – אכזבה. שילוב של לחות מטורפת, גשם ועשן הסתיר הכל. חזרנו למלון לארוז לנסיעה של מחר – נכנסים לסין!
20/2/07
לקחנו את האוטובוס של 10:00 בבוקר לגואנג'ואו, תחנת ביניים ממנה נמשיך ברכבת לגווילין. נסיעה של קצת יותר מ 3 שעות באוטובוס מפואר. בדרך עצרנו פעמיים, פעם אחת ביציאה מהונג קונג כדי להחתים את הדרכון, וחמש דקות אחר כך מצידו השני של הגבול בכניסה לסין, שם התבקשנו לרדת כדי להעביר את התיקים בשיקוף. הבדיקה עברה בשלום, התקבלנו לסין ואפשר להתחיל את הטיול האמיתי.
ניפגש מעבר לגבול?
