זוכרים את "פריסילה מלכת המדבר"? זו התמונה שעולה לי בראש כשאני חושבת על העדלאידע בשדה בוקר. תלבושות ססגוניות ואיפור צבעוני על רקע המדבר החום. היינו שם לפני שלוש שנים בפורים, מאד נהנינו והחלטנו לחזור לביקור. העדלאידע היא פרויקט של התיכון לחינוך סביבתי שבמדרשת שדה בוקר. היא התחילה בשנות ה- 80 כמשהו קטן והגיעה למה שהיא היום, עם אלפי מבקרים שהיו השנה.
קצת על התיכון לחינוך סביבתי
רז ארבל, יו"ר ועד ההורים בתיכון סיפר לי קצת על בית הספר. התיכון לחינוך סביבתי הוקם ב- 1976 כבית ספר אזורי לתלמידים מירוחם, מצפה רמון ורמת הנגב. אחרי שלוש שנים הפך לתיכון סביבתי עם פנימיה. המטרה של בית הספר היא לקרב את הילדים לטבע ולסביבה . יש דגש על לימודי סביבה ומקצועות כמו גיאולוגיה, ביולוגיה, אקולוגיה וכד'. בשנים האחרונות נוספו גם מקצועות כמו אמנות תיאטרון ומוזיקה. שיטת הלימוד בבית הספר היא ייחודית. יש המון למידה עצמית, עבודות חקר וסדנאות. כל כיתה יוצאת לסדנת חקר באזור מסוים בארץ. במשך שבוע נמצאים התלמידים במקום ולומדים אותו על כל ההיבטים שלו – טבע, אדם, וקונפליקטים של סביבה מול פיתוח. בכיתה יב' הסדנה מתקיימת בעיר ומתמקדת יותר בסביבה האנושית ובסוגיות חברתיות.
מחצית מהתלמידים מגיעים ממקומות שונים בארץ, מהגולן ועד אילת, וגרים בפנימיה. השאר גרים בסביבה ובאים ללימודים בכל בוקר. הלימודים ופעילות הפנימיה משולבים. חלק מהלימודים מתקיימים בשעות הערב וחלק מפעילות הפנימיה היא בשעות היום, כמו למשל העדלאידע, שגוזלת כמעט שבוע לימודים.
העדלאידע בשדה בוקר - מי התחיל?
העדלאידע התחילה בבית הספר כעשר שנים אחרי שהוקם. קיים ויכוח מסורתי לגבי איך בדיוק זה קרה. גרסא אחת היא שמורה ללימודי הסביבה רצה להדגים לתלמידיו איך הופכים זבל למשהו אמנותי וחוויתי. הוא נתן לתלמידים משימה לבנות מבנה מזבל במשך כמה שבועות. אחד המורים האחרים הציע שכל שכבה תבנה מבנה שכזה ונערכה תחרות בין השכבות. גרסא אחרת טוענת שהעדלאידע היא בכלל יוזמה של הפנימיה, שהתחילה מתהלוכה שהיתה בה בהפנינג פורים ומאוחר יותר התווספו המבנים. כך או כך, לא חשוב מי התחיל העיקר שזה נמשך כבר 30 שנה, בכל פורים.
יעל נחשון, תלמידת בית הספר, סיפרה לי קצת על ההכנות לעדלאידע:
"בבית הספר ארבע שכבות וכל אחת בוחרת בהצבעה נושא לאותה שנה. הנושאים שנבחרו השנה הם: מתחת למים, אגדות, הודו ורשע. אחרי בחירת הנושא מתחלקים לועדות: ועדת תחפושות, ועדת מבנים וועדת שואו, שאחראית על הריקודים. לכל ועדה מוצמד מדריך מלווה שעוזר לה."
המבנים עליהם אחראית ועדת המבנים הן אותן דמויות שעל העגלות. כל שכבה בונה 3-4 מבנים, מבנה אחד סביבתי (מחומרים ממוחזרים) ועוד 2-3 . אז איך עשויים המבנים? הם ניבנים בכמה שלבים, עם שמות משעשעים במיוחד: שלב הצינור (בשורוק, כן?) – בניית גוף המבנה מצינורות, אחריו שלב הקירטון, בו מכסים את הצינורות בקרטונים. אחריו מגיע שלב הקיבוב – מכינים קבובות מעיתונים ומדביקים על המבנה כדי לתת לו נפח. עכשיו מגיע שלב הסילטופ – עטיפה בשכבת סלוטייפ. לאחר מכן עוד דפי מגזינים כדי שיהיה חלק, עוד מסקינטייפ, עוד עיסת נייר וצבע. ככה למשל זה נראה בסוף.
יעל מספרת על הימים שלפני העדלאידע, בהם מתכוננים ועובדים עד השעות הקטנות של הלילה.
"בני המשפחות והחברים תומכים. הרבה מהם באים לעזור בלילה האחרון, ישנים מסביב לבית הספר או לא ישנים בכלל. יש אווירה לחוצה, מרגשת, אדירה. ביום עצמו באים המון אנשים. כולם מתלהבים ויש אווירה טובה, מה שמדרבן אותנו להמשיך לרקוד בשמש הקופחת."
מבין נושאי התהלוכה השנה הבנות שלי כמובן הכי אהבו את הדמויות מהאגדות. מי לא היה שם: שרק, החתול במגפיים, הנסיכה והצפרדע, רפונזל, סינדרלה, שלגיה, בת הים הקטנה, היפה והחיה. מתנצלת בפני נסיכה זו או אחרת ששכחתי.
בין העגלות עם המבנים המושקעים עוברים התלמידים עם תלבושות, אביזרים ואיפור לפי הנושא, רוקדים את הריקודים שעליהם התאמנו, שוב ושוב. אין ספק שלשכבה ההודית היתה את המוזיקה הכי טובה.
בנוסף לעדלאידע יש במקום גם יריד עם דוכנים שונים, ביניהם דוכן של עבודות יד המיוצרות בארצות שונות באפריקה, שהכנסותיו מוקדשות למאבק בגירוש הפליטים. עוד כמה דוכנים של בגדים יד שניה, שהיו מאד שימושיים כשגילינו ששכחנו להביא לקטנה שלנו חולצה קצרה. גם תלמידי שכבה יא' לקחו חלק ביריד כשמכרו אוכל, חולצות וכובעים כדי לאסוף כסף לנסיעה שלהם לפולין בשנה הבאה.
עדכון נכון לפורים 2020 – השנה בפעם הראשונה הכניסה לעדלאידע היא בתשלום סמלי של 10 ש"ח, וצריך לקנות כרטיסים מראש פה.
אליס בארץ המדבר
כיוון שהקטנה שלי היתה מחופשת לאליסה בארץ הפלאות, הלכנו לבקר בבית התה של אליסה, או יותר נכון של אירוס. בית התה נמצא במצפה רמון, כחלק ממתחם אינסנס שיש בו גם חדרי אירוח ומסעדה. בית התה הוא חדר קטן בקומה העליונה. כשנכנסים מתגלה ממול קיר מכוסה ספרים. מה שהתחיל כפתרון לבעיית אקוסטיקה הפך לרקע נהדר לציור של מסיבת התה של אליסה וחבריה. קצת הזכיר לי את העבודות של קרן פרגו. הרעיון לבית התה הוא של אירוס חיון, הרבליסטית קלינית. אירוס מעבירה במקום סדנאות צמחי מרפא ורוקחות טבעית, שנקראות "מסיבת התה של אליסה". מכאן קיבל בית התה את שמו. החדר משמש להעברת הסדנאות וגם כחדר פרטי לארוחה במסעדה. בקרוב מתוכננים פה גם מפגשי משוררים. מעבר לצמחי המרפא אירוס גם מעבירה סדנאות צילום, אבל זה כבר לפוסט אחר. אם אתם בעניין אחת הסדנאות שלה, אפשר ליצור איתה קשר בטלפון 052-3691730.
את התפריט של בית התה אפשר לקבל בכל מקום במסעדה. אפשר למצוא בו מיני חליטות וסוגי תה שונים. התה מוגש בקנקני ברזל צבעוניים, יפים וכבדים עם כוסות מאותו חומר. ליד התה מוגשת כוס עם דבש ורדים להמתקה, וסביבה עוד כל מיני תוספות שניתן לשים בתה: קינמון, לימון, נענע, אניס, ולימון. אירוס בחרה עבורנו חליטה טעימה במיוחד. גם העוגיות היו מעולות, עוגיות מאצ'ה ואזני המן קטנטנים. אפשר לקנות במקום את תערובות התה, קומקומי ברזל יפים ומוצרי קוסמטיקה טבעית של אירוס.
אם אתם רוצים גם להישאר לישון באיזור, כדאי להזמין מקום די זמן מראש. כיוון שהעדלאידע היא תמיד בסופשבוע, מקומות הלינה נתפסים מהר, במיוחד אם סוף השבוע וחופשת פורים נפגשים, כמו שקרה השנה. יצא לנו לישון כבר הרבה פעמים במצפה רמון, כל פעם במקום אחר. הפעם ישנו בדירה של רחל, אותה מצאנו דרך Airbnb. הדירה בקומת קרקע עם כניסה נפרדת, משופצת ומעוצבת ממש לטעמי. החצר מטופחת עם שתי פינות ישיבה ועמדת מנגל. אנחנו אהבנו מאד.
לעוד חוויות מהמדבר מוזמנים לפוסט יצירתי במיוחד על אמנות בירוחם.
