לואיז אספה אותי בבוקר. אנחנו בורחות ליום בירושלים. התכנון הוא לבדוק כמה מקומות שמסומנים לי במפה ככאלה ששווים ביקור. הדרך לירושלים יפה וארוכה, הרבה זמן לדבר ולהשלים פערים. היעד הראשון שלנו הוא קפה נאדי. ארוחת הבוקר היתה טעימה כמובטח בהמלצות ששמעתי, אבל העיצוב והאווירה לא השאירו בנו רושם מיוחד. אם כבר הגעתם לפה, אל תפספסו בחוץ את מרבד בן-סירא, ממש במקום שבו רחוב הלל הופך לבן-סירא. המרבד הגדול והצבעוני, עבודה של סמדר כרמלי, מורכב מאריחי בטון צבעוניים שיוצרים יחד מעין שטיח גדול. עוד על המרבד ועל סמדר תוכלו לקרוא פה.
משם החלטנו לעבור לקפה קדוש – מוסד ירושלמי ותיק, שמגיש מאפים טעימים באווירה פריזאית משהו. אנחנו הגענו יחסית מאוחר, אז המבחר היה מצומצם, עדיין היה לנו מספיק וכל מה שבחרנו היה מאד טעים. שמחנו לגלות שבאותו רחוב יש סניף של הרשת האהובה יולטה. מוצרי נייר וכלי כתיבה, מתנות קטנות. תמיד רוצים לקנות הכל אבל אי אפשר.
המשכנו להסתובב ברחובות, ומצאנו את עצמנו בקפה תמול שלום. עוד מוסד ירושלמי מוכר בבית אבן ישן בקצה הרחוב. אני חושבת שהייתי פה לפני 20 שנה כשביקרתי חברה שלמדה פה באוניברסיטה. קפה בטעם של פעם, במקום עם אווירה ביתית, אוכל טעים וספרי יד שניה למכירה. כמובן שקניתי.
לא רחוק משם, עוד בית קפה עם ספרים, או יותר נכון חנות ספרים עם קפה – הנסיך הקטן. פה רק דפדפנו בספרים. בכל זאת כמה קפה כבר אפשר לשתות.
הנה עוד פוסט על ירושלים, מסופשבוע בזמן אחר.
