בסופ"ש שעבר כמעט הייתי בחו"ל.
אל שבוע יפן הגיעו מיטב המרצים והמורים לספר וללמד על תרבות יפן. ואני, שעברו כבר 13 שנה מאז שהייתי שם, תמיד שמחה להרגיש קצת יפן ולהתגעגע. היה קשה לבחור מבין כל הפעילויות שהוצעו, אבל אי אפשר הכל. בחרתי בהרצאה מרתקת בנושא האינדיגו היפני, בטקס תה נעים במיוחד ובסדנת ציור יפני. אז עד שיפן תפתח את שעריה מוזמנים להצטרף ולחוות קצת יפן, לפחות בלב.
ביקור אצל חיילי הטרה קוטה בשיאן, ומשם לפיניגיאו, לעיר העתיקה והיפה שהשתמרה בצורה מרשימה והוכרזה כאתר מורשת.
הפעם מצפינים לצפון סיצ'ואן וגנסו. איזורים הרריים עם יערות והרבה טבע, קהילות של מיעוטים שונים, דתות שונות ותחושה של כמעט טיבט.
מירמבה הוא מיזם חברתי להעצמת נשים באוגנדה, באמצעות שיווק מוצרים שהן עושות ומכירתם בארץ. חלק מהכסף שהן מרוויחות הולך לצרכי יומיום ותשלום שכר לימוד של ילדיהן, וחלק הן חוסכות ומשקיעות במשהו משלהן. אחת קנתה חלקת אדמה קטנה לגידול ירקות ואחרת התחילה עסק לגידול חזירים. הפרויקט הוא סוג של בוסט כלכלי ראשוני שמאפשר להן למצוא תעסוקה משמעותית בקהילה.
אופרה מקומית עם מר לי וכוס תה, מפגש עם פנדות מתוקות, ביקור בפסל הבודהה הענק בלשאן, וטיפוס אל ראשו של אמי שאן כדי לראות את הזריחה.
הסתובבנו וחיפשנו את ד"ר חו המפורסם. לא היה קשה למצוא אותו, הוא עמד ברחוב הראשי עם חלוק לבן. עשינו הכרות והלכנו אל ה"קליניקה". הוא הסתכל עלינו והכריז שאנחנו בריאים. אבל אנחנו לא באנו עד לפה בשביל לצאת בידיים ריקות.
שוב חצינו את המקונג ליעד לא ברור. נהגת הריקשה ידעה לאן. הגענו אל הכפר. הבתים בתי עץ על כלונסאות. בקומת הקרקע גרים בעלי החיים (למשל חזירים) ולמעלה גרה המשפחה. אחרי 10 דקות יצאנו מהכפר מבוהלים מכמות הכלבים שנהמו עלינו מכל פינה. הנהגת בינתיים נעלמה.
על רכבת לילה מפנקת עם שמיכת פוך, טיול אופניים בנוף הכפרי, שיט בנהר הלי, טיפוס על טרסות אורז עם הנשים בורוד.
את מכתבי ההתפטרות הגשנו עוד לפני החתונה ואחריה עפנו מפה. ארזנו תרמיל ויצאנו לירח דבש/ טיול הרבה אחרי צבא, שמתחיל בסין ולא ידוע איפה ומתי ייגמר. סיפור של זוג צעיר בסין של 2007, שניה לפני האולימפיאדה, כשעוד היו יותר אופניים מטלפונים.