דברים חדשים צצו לאחרונה בגן הבוטני בירושלים. מהאדמה צומחים פרחי מתכת, מהעצים נתלים תרמילי גומי, על האדמה צנחו עלי שלכת משושים מעור ואל ציוץ הציפורים ורשרוש העלים נוספו קולות שיחה של פועלי בניין ושירה עממית של הסאמים מצפון לפלנד. כל אלה הם חלק מתערכה חדשה בשם "בחזרה אל הטבע", שהביאה אותי בפעם הראשונה אל הגן הבוטני.
בחזרה לטבע - תערוכת אמנות בגן הבוטני
הגן הבוטני יפיפה בפני עצמו. כבר בכניסה היתה לי ממש תחושה של חו"ל. אולי זו השלכת, ואולי זו העובדה שהמון זמן לא טסתי לחו"ל. לקחנו סיור קצר ברכבת שנוסעת ברחבי הפארק בשילוב הסברים. זו רק סקירה ראשונית, לא במקום טיול ברגל. בשלב די מוקדם החלטנו להתפצל, הזוג והבנות התמקדו בפעילויות שיותר מתאימות לילדים, כמו המבוך, הבקתה האפריקאית, שביל תגליות שכולל משחקי מים ושעשועי חול, החממה טרופית, הגשר התלוי בין הצמרות ועוד. עכשיו כשאני כותבת את כל אלה נראה לי שהם בילו לא רע בכלל. בכל אופן אני התמקדתי במה שהביא אותי לכאן – אמנות.
במסגרת התערוכה "בחזרה אל הטבע", הוצבו ברחבי הגן 16 פסלים של אמנים ידועים וגם ידועים פחות. חלק מהעבודות בולטות מאד בנוכחותן, וחלק משתלבות כמעט לגמרי בשטח. אני מביאה פה תמונות ומילים על כמה עבודות שאהבתי במיוחד.
אלה ליטביץ – Seam ReZone | כדורי רגל
די בתחילת מסלול התערוכה, הבחנתי בדברים חומים מפוזרים על הדשא מתחת לעץ. לולא השלט היה אפשר לחלוף על פניהם מבלי לשים לב שזו אחת העבודות בתערוכה. הדברים החומים הרגישו כמו משהו טבעי רק לא היה ברור לי מה: עלי שלכת? פטריות? צבים? כשהתקרבתי הבנתי שאלה חתיכות של כדורגל, חתוכות בגדלים שונים, מורכבות ממספר משושים שונה. קצת כמו פאזל משושים שאפשר לחבר.
הרעיון מאחורי העבודה, מתוך הקטלוג:
"במשך תשע עשרה שנים (1948–1967) נחצתה העיר ירושלים בין ירדן לישראל. שדה מוקשים, שהוטמן על ידי הירדנים, הפריד את העיר… בית הספר הערבי, Collège des Frères,, שכן על הגבול בצד הירדני. הילדים נהגו לשחק כדורגל במגרש המשחקים, ולעתים קרובות נבעטו הכדורים לשטח ההפקר. בדצמבר 1965 פנה האו"ם לישראל בבקשה לאסוף את הכדורים ולהחזירם לילדים כמתנת חג המולד. בעוד פקידי האו"ם מתבוננים, צעד קצין ישראלי דרך שטח ההפקר הממוקש, כאשר שני חיילים ירדנים מכוונים אותו מעבר לגבול בצעקות: "לך שמאלה" או "לך ימינה", כדי למנוע ממנו לדרוך על מוקש. 28 כדורים נאספו במהלך המבצע המשותף והוחזרו לילדים במסגרת חגיגת חג המולד, שנערכה בבניין האו"ם".
משה רואס – ללא כותרת (ציפור עתיקה)
בתוך מבנה מעוגל לצד השביל תלויה מה שנראית כמו חיה שחוטה. עצמות עם שאריות עור ובשר. כשמתקרבים חלקי הגוף הופכים לשאריות חוטים, חתיכת שטיח, רשת ועוד חומרים שונים שמרכיבים את הגוש התלוי הזה. החומרים מחוברים במגוון דרכים כמו אריגה, תפירה וקשירה. היה לי קשה להתנתק מהעבודה הזו, שתלויה ומסתובבת וזזה ברוח, כך שכל רגע מתגלה בה חלק חדש. מהקטלוג: "עבודתו של רואס עוסקת בארעיות החומר ובחלוף הזמן כבעלי פוטנציאל טרנספורמטיבי. רבות מעבודותיו בוחנות את מושג ההתכלות, ובתוך כך נוגעות בשאלות קיומיות."
סאהר מיעארי – הדהוד הבטון
בניגוד לעבודות האחרות שמשתלבות בנוף הגן, העבודה הזו בולטת בזרותה. באמצע הדשא עומד קיר בטון וממנו בוקעים קולות. העבודה מתייחסת לתוספת המיגון הסטנדרטית — הממ"ד. משני עברי הקיר בולטים פתחי אוורור עשויים ברזל, דרכם ניתן לשמוע קולות של פועלי בניין, המשוחחים ביניהם בערבית בזמן בניית הממ"ד. יש פה קשר מאד מעניין בין מי שבונה את הממ"ד לבין מטרתו. הקטלוג מספר שהשיחה, בה לוקח חלק גם האמן, מתחילה מזיכרונות מתקופת העבודה בבניין לדיבור על מצב הפועלים הפלסטינים ולהתייחסות למצב הכלכלי והפוליטי הכללי במדינה.
סיגלית לנדאו – חללי מים
עבודת המזרקה של סיגלית לנדאו היא בעצם מערכת צינורות ושעוני המים, שזורמת אל עצמה. המים מטפטפים מן השעונים ומן הצינורות ונאספים בבריכה הקטנה שלמטה. בקטלוג יש הסברים על העבודה הספציפית והעבודות של לנדאו בכלל. אני עמדתי שם וחשבתי שהנה, באמת יש פה מזרקה. המים משפריצים, נאספים ומשפריצים שוב. מי קבע מה האסתטיקה הנכונה של מזרקה?
יערה צח – ללא כותרת (גולם)
יערה צח תלתה מן העצים גופים גדולים, שהיו יכולים להיראות כמשהו טבעי שגודל מתוך העץ, אילו לא היו גדולים כל כך ועשויים מחומר סינתטי. העבודה של צח הזכירה לי קצת את העבודה של משה רואס. גם פה משהו תלוי, מצומק, אולי היה פעם משהו אחר, מלא חיים.
סיגלית לנדאו – ירוקת החמור
עוד עבודה יפיפיה של סיגלית לנדאו שמככבת בשער הקטלוג הם פרחי מתכת בעבודה "ירוקת החמור". מהקטלוג: "מאפייני הצמח הרעיל, המשמש ברפואה עממית, והעובדה שהוא גדל בעיקר באזורי שוליים בעיר ובכפר, חוברים אף הם לעיסוקה החוזר של לנדאו במצבים דואליים, מורכבים, שאינם ניתנים לפענוח חד־ממדי או לפתרון מיידי. פרחי הנחושת שלה נובטים מתוך הבטון ומזדקרים לגובה, הנדמה כמתקשה לשאת את משקלם, כגידולים פראיים, מרהיבים אך מאיימים."
דני קרוון – עלייה
המדרגות של קרוון שנראות מרחוק כאילו עשויות ממתכת חלודה, בנויות בעצם מאדמה.
מהקטלוג: "העבודה המוצגת כאן היא חלק מגוף עבודות רחב יותר, המבוסס כולו על פיסול באדמה, אלמנט מכריע בעבודתו של קרוון מראשית דרכו … גוף עבודות זה מבוסס על טכניקה מסורתית של בנייה, העושה שימוש בגרגרי האדמה כבאבקת בטון. תהליך העבודה נשען על זיכרון מוקדם של קרוון מהכפר הערבי בית ג'יז … שהיה בנוי כולו מלבני חומר ומאדמה, מבנים שבחלוף כמה עשרות שנים, כאשר ביקר שוב במקום, מצאם מפוררים כולם. הפסלים השונים, שיצר קרוון בהמשך לחוויה זו, הם מבנים גיאומטריים, אדריכליים, המהדהדים הן את זיכרון המקום הספציפי והן שורה ארוכה של מבנים קדומים מתרבויות עתיקות. העבודה בוחנת סוגיות הקשורות במושג הזמן, בקנה מידה ובאפשרות הפיכת החומר הארעי לקבוע, בין שמדובר באדמה או בזיכרון. כותרת העבודה מתייחסת בד בבד להיבט המבני של המדרגות ולממד ההתעלות הרוחנית. לא בכדי נבנו לאורך השנים זיגוראטים ומבני פולחן שונים כמבנים מדורגים הנישאים מעלה, גבוה ככל הניתן, על מנת להתקרב למשכן האלים."
בעבודה של גיא זגורסקי – דם המכבים, שזורים חוטי טריקו ורודים מבעד לחורים שנפתחו בעמודי ברזל. העבודה משלבת חומרים קשים עם חומרים רכים וגם משלבת פעולות שמשויכות כביכול מגדרית לעולם הגברי (ריתוך, חיתוך ברזל) ולעולם הנשי (אריגה, שזירה, רקמה).
לקראת סוף המסלול של התערוכה, ליד מערות הקבורה, פינת ישיבה עם ספסל. אם תשבו שם תשמעו קולות מוקלטים, גם הם חלק מהתערוכה. היצירה של מאיה דוניץ, כוללת בין השאר קולות של שירה סאמית עממית!. בכל אופן, גם בלי שזיהיתי את המקור, זו חוויה מהפנטת לשבת שם על הספסל ולהקשיב.
לעוד הסברים מוזמנים לקרוא בקטלוג התערוכה. התערוכה מוצגת עד ה 19.12 אז כדאי להזדרז.
מה עוד יש לעשות בגן הבוטני?
גם כשאין תערוכה בגן, אפשר לראות אמנות ועיצוב בחנות "בוטניקה" הסמוכה לכניסה. החנות יפיפיה, עם חפצים משגעים לבית, לגוף ולנפש, הכל סביב הנושא הבוטני: חפצי נוי כמו סלים ואגרטלים, מוצרי נייר, משחקים, תכשיטים ועוד ועוד. קחו בחשבון שהחנות סגורה בשבת, למרות שהגן פתוח. ליד החנות נמצאת גם משתלה ומעדניה.
ליד האגם בכניסה נמצא בית הקפה "קפית" (גם הוא סגור בשבת). כיף לשבת לשתות קפה מול הנוף של הגן. בימים אלה המסעדה פועלת במתכונת טייק אווי. אפשר לקחת בקופסא ולשבת במרפסת.
כיוון שגם החנות וגם המסעדה סגורים בשבת, אני בחרתי לבקר בגן ביום שישי, וזו היתה החלטה מוצלחת. הגן הוא פשוט בועה של שקט ויופי. כדאי לעקוב אחרי פעילויות נוספות באתר האינטרנט של הגן הבוטני, כמו למשל חגיגת החורף הצפויה. אני אהיה שם.
לעוד קריאה על אמנות בטבע , מוזמנים לפוסט על דרכי פסלים באזור ירושלים.
10 מחשבות על “אמנות ועיצוב בגן הבוטני בירושלים”
נראה ממש מקסים ומעורר מחשבה. תודה על החידוד לגבי שעות הפתיחה של החנות והמסעדה – נראה לי שווה את הזזת הטיול משבת ליום אחר
לגמרי שווה להזיז. איך אפשר בלי קפה? ואת מאד תאהבי את החנות.
איזה גילוי נפלא. נראה מקסים ושווה את המאמץ. הייתי לאחרונה באזור בטיול עם בן הזוג, ולטיול קדם תנאי בל יעבור שלא להיכנס לירושלים עצמה. אפילו לא התעניינתי מה יש בה.
איך אפשר להציב תנאי כזה זיוה? 🙂 את מפסידה כל הרבה. כדאי לך להתחיל להתעניין 🙂
תודה על ההמלצה. נראה מקום קסום. אהבתי במיוחד את ה"גלמים" התלויים 🙂
הם באמת היו מעניינים. הרבה מעהבודות שם מעוררות הרבה אסוציאציות. אחד הגלמים היה נראה לי כמו מישהו שנקשר ונתלה.
תודה רבה על ההמלצה! התכונתי להגיע לגן – עכשיו אקדים הגעתי!
תקדימי, לא כדאי לפספס. עד ה 19.12
יום טיול נהדר היה לכם! נראה כמו מקום שבהחלט שווה ביקור. תודה על ההמלצה 🙂
שווה מאד. לא יודעת איך לא הגעתי לשם עד היום.