איפה היינו עד עכשיו: הונג קונג ומקאו >> יאנגשו >> קונמינג ושישואבנה >> יונאן >> צ'נגדו והסביבה >> כמעט טיבט >> שיאן ופינגיאו
"בבירתה של סין אין ניכרת השפעת אירופה. בשמונה בערב הרחובות נעזבים, העיר "נסגרת" כאילו היתה עיירה קטנה. בפקינג אין זכר למועדוני לילה בורגניים, ואפילו המסעדות נסגרות בשעה שמונה בערב. זו עיר בירה עמלנית, שחייה מתחילים השכם בבוקר – ומסתיימים בשעת בוקר מוקדמת."
15.4.07
30 שנה אחרי הביקור של רות שמיר בבייג'ינג הדברים נראים קצת אחרת.
הגענו לעיר בשעה שש וחצי בבוקר כשמחכה לנו הזמנה לחדר במלון 365Inn. יצאנו מהתחנה לאיזור המוניות, עמדנו בתור מסודר וזכינו לקבל מונית. הראינו לנהג מפה בצרוף כתובת מדוייקת של המלון בסינית. המילים הבודדות באנגלית שהופיעו על גבי הכרטיס בלבלו אותו ואחרי חמש דקות נאלצנו פשוט לצאת מהמונית. בסוף הצלחנו להגיע למלון עם נהג אחר.
הרחוב בדיוק מתעורר לחיים, מסעדות קטנות ודוכנים החלו למכור ארוחות בוקר של מרק איטריות ודים סאם. הסתבר שהמלון שלנו ממוקם ממש מעל מסעדת "סאקורה" (סניף של מקום אהוב עלינו מפינגיאו). אני יצאתי לסיבוב בדיקה של עוד כמה מלונות ברחוב, ליתר בטחון. בסוף החלטנו להישאר פה.
אמנם פינטזנו על לינה בבתים מסורתיים בלב שכונות ה"חוטונג" של בייג'ינג, אבל התקשנו למצוא אחד כזה ונרתענו מהעלות הגבוהה. הבחירה נפלה על מלון השוכן ברחוב צדדי, במרחק הליכה מכיכר טיינאנמן, שהיה בעבר רחוב שוק מפורסם. חלקו המזרחי של הרחוב נמצא בתהליך שיפוץ ושחזור לקראת האולימפיאדה. החלק בו אנחנו התגוררנו קצת מוזנח אבל יש בו אווירה אותנטית ורגועה.
את יומנו הראשון בעיר פתחנו בסיור סביב כיכר טיינאנמן. השדרות סביב הכיכר עצומות וחציית הכבישים נעשית דרך מערכת מעברים תת קרקעית. בלוק רחובות שנראה קטן במפה מיתרגם להליכה של קילומטרים במציאות. חיפוש אחר סופר פארם הביא אותנו לקניון מערבי עם מאפיות מעולות. התיישבנו למאפים וקפה הפוך. אחרי מנוחה במלון וכביסה החלטנו לצאת לרחוב סאנליטון, הידוע בבארים שלו. הרחוב שוכן באיזור השגרירויות הזרות וכנראה בתקופות טובות יותר אכן היה יעד מוצלח לבילויים לאנשי הקהילה הדיפמלומטית. אנחנו פגשנו בברים מיושנים, כשבכניסה אליהם מארחים שמנסים לפתות אותנו להיכנס. בכל בר יש זמר או זמרת ולהקת בצורת. חיפשנו מסעדה איטלקית שהומלצה בלונלי, וכיוון שלא מצאנו אותה, אכלנו במקום אחר פסטה עלובה במחיר מופקע.
16.4.07
המשימה לתחילת היום היא להאריך את הויזה שלנו במשרדי ה PSB -Public security bureau. אחרי ארוחת בוקר טובה בסקורה שלנו מתחת למלון, נסענו לשם בסאבווי. הגענו, הצטלמנו לתמונת פספורט ומילאנו טפסים, רק כדי לגלות שחסר לנו איזה טופס שצריך לקבל מהמלון. בעצבים חזרנו את כל הדרך למלון, אכלנו שוב משהו קטן כי אנחנו כבר פה, קיבלנו מהמלון מה שהיה צריך וחזרנו לשם. מסתבר שההארכה תהיה מוכנה רק בעוד שבוע, ושהם מוכנים להאריך לנו את הויזה רק בחודש ולא בחדשיים. התיישבנו לנוח קצת בגינה שליד הסאבווי והסתכלנו על מפריחי העפיפונים. למרבה השמחה גילינו דוכן חביתיות סמוך, שמכר סוג של קרפ לא מתוק ממולא במין וואפל, שעליו נוצקת ביצה טריה, בצרוף בצל ירוק ורוטב פיקנטי. לקומבינציה מוסיפים יוגורט בספל חרס עטוף במכסה בד.
בערב אכלנו מנה של Peking duck. קיבלנו הסבר איך לתפעל את העניין (לפרוש את החביתית, לסדר בפנים חתיכת ברווז עם ירק ורוטב ולגלגל). היה מאד טעים. כשחזרנו ביקשנו לעבור חדר, כי בערוץ האהוב עלינו CCTV9 לא שמעו כלום. אחרי שגילינו שבחדר החדש יש סתימה כלשהיא בצנרת, חזרנו לחדר המקורי. מה שכן, הסגל היה מאד סבלני ואדיב.
17.4.07
היום נסענו לאיזור החוטונגים ליד האגמים. החוטונגים הם רחובות צרים שהקיפו את העיר האסורה. בשנות ה 50 היו כ 6000 סימטאות כאלו, אבל רק 2000 מהן שרדו את הפיתוח העירוני עד היום. מכל סימטה מסתעפים שבילים שמובילים לבתים קטנטנים. בחלק מהרחובות לא ניתן לעבור ברכב רגיל כי הם פשוט צרים מדי. ישנם כמובן רחובות יוקרתיים יותר ובהם בתים צנועים מבחוץ אך בהחלט מעוררי קנאה מבפנים. מכיוון שהאזור מאד וצפוף, בחלק גדול מהבתים אין שרותים ולכן אפשר למצוא כאן שרותים ציבוריים. חלק גדול מהשירותים הם חדשים ומודרנים, כהכנה לאולימפיאדה.
איזור החוטונג המפורסם ביותר נמצא מצפון מזרח לעיר האסורה. הרחוב הרועש והסואן היה עמוס בוטיקים וחנויות בגדים מודרניות יחסית. בשלב מסויים החלטנו לפנות לאחד הרחובות הצדדים. בנחישות וברגישות עשינו דרכנו לתוך הרחובות הפנימיים. התחושה אכן שונה ממה שחווינו בבייג'ינג עד כה. הבתים צפופים ומחוברים זה לזה. בין הבתים האפורים (קצת מזכירים את פינגיאו) פורחים עצי דובדבן והאווירה רגועה. בהמשך הרחוב הפך לראשי יותר אך עדיין נשארה התחושה של שכונת מגורים. הצטיידנו בדיאט קולה במכולת שכונתית וחיפשנו את ביתו של הזמר לי פנג – גדול זמרי האופרה הסינית. מסתבר שפנג התמחה בדמויות נשיות ואפילו עשו עליו סרט בשם "שלום לפילגש". אנחנו כנראה היינו התיירים היחידים שבאו לבקר בביתו שבקושי שורד בין השיפוצים.
משם המשכנו לארמונו של הנסיך ג'ונג. מדובר בקומפלקס של כמה בתים וגנים, שנבנו במקור עבור אחד מפקידיו של הקיסר. היום המקום משמש כסוג של מוזיאון. למרות שמומלץ להגיע למקום מוקדם, אנחנו כמובן הגענו בדיוק בשעת העומס. הארמון יפה אבל היה קצת קשה להתרשם בין עשרות הקבוצות המאורגנות של סינים בכובעי מצחיה בצבעים שונים.
שכרנו את אחד מנהגי הריקשות שעשה לנו סיבוב בתוך איזור הסמטאות הצפופות יותר אך המטופחות יותר. הסיור הסתיים בגשר שעל אגם חואחאי Houhai lake, שם גילינו מתחם מסעדות וחנויות מגניבות. קניתי תיק, הראשון שלי בסין (אחד מיני רבים שעוד יבואו) והמשכנו לכיוון מגדל השעון. בקצה הסמטאות על הרחוב הראשי ראינו מסעדות סיניות מודרניות ומעוצבות.
18.4.07
היום נסענו אל ארמון הקיץ, נסיעה מתישה של שעתיים באוטובוס. הארמון הוא אתר גדול עם הרבה אתרים בתוכו, מבני מגורים, מקדשים, אגמים וגנים. הסיור בו די ארוך והנסיעה אליו או ממנו כמעט תמיד תהיה בשעות העומס. יש אפשרות להגיע אליו בשיט – שווה לברר. קנינו כרטיס שכולל כניסה לכל האתרים שבפנים, אבל בסוף כמעט לא נכנסנו אליהם. הסתובבנו, אכלנו בטטות וגלידה ועשינו שיט קצרצר. בחזרה שוב נסיעה ארוכה של שעה וחצי. סיימנו את הערב בפקין-דק.
19.4.17
אחרי ארוחת הבוקר יצאנו אל העיר האסורה. זה ביקור שכדאי להקדיש לו לפחות חצי יום. אנחנו היינו כאן שש שעות. המקום גדול ומאד מעניין, במיוחד התערוכה על חיי הפילגשים. שכרנו אודיו גייד עם סיפורים מעניינים על החיים בארמון. אכלנו פה ארוחת צהריים ושתינו קפה בסאטרבקס. מי היה מאמין – סטארבקס בעיר האסורה!
21.4.17
בעקבות אירוע גב תפוס שקרה לי אתמול, הלכנו היום לעשות מסאג' בספא מומלץ שנקרא Dragonfly. אחרי ביקור במאפיות האהובות עלינו בקניון ב oriental plaza, המשכנו לשוק האוכל. ניסינו כאן כל מיני דברים חדשים, מה שהסתבר כטעות שתוביל לקלקול קיבה של אמיר.
23.4.17
בבוקר נסענו ל PSB להביא את הדרכונים שהשארנו שם. לשמחתנו הלך לנו די מהר. ליד הרכבת קניתי את החטיף האהוב עליי – קרפ עם ביצה וכוסברה. נסענו למקדש השמים מדרום לעיר, מקדש מקורי בצורתו העגולה, ששימש לתפילה לקבלת יבול טוב. משם המשכנו לשוק הפנינים לעוד קצת מזכרות. את הערב סיימנו בקולנוע מפנק עם סרט לא רע.
24.4.17
את ארוחת הבוקר סיימנו בצהריים ויצאנו אל המואוזולאום של מאו. כיוון שהוא היה סגור לשיפוצים, עברנו למוזיאון לתכנון בייג'ינג שנמצא לידו. הביקור היה מאד מעניין למרות שחלק גדול מההסברים היו בסינית.
26.4.17
קמנו מוקדם כדי לראות את החומה הסינית, בטיול של ה China culture club. את האוטובוס חלקנו עם עוד תיירים מערביים, אמריקאים, קנדים וגרמנים. רובם גרים כאן או מבקרים קרובים שגרים בעיר. אפשר לבקר בכל מיני מקומות לאורך החומה. אנחנו בחרנו לנסוע למקום שנקרא Mutianyu. החלק הזה פחות מתוייר ומאד יפה. משם המשכנו עם האוטובוס ל Ming tombs (קברי קיסרי מינג) ודרך הרוחות. על זה אפשר היה לוותר מבחינתנו.
27.4.17
אחרי שקנינו קופסא גדולה לשלוח בה הביתה את כל הקניות, נסענו לכפר האולימפי ההולך ונבנה. ראינו את האיצטדיון שצורתו קן של ציפור ואת האולם לספורט הימי, עם קירות המדמים בועות. היה מעניין ומרגש.
עוזבים את בייג'ינג
28.4.17
בבוקר הלכנו לדואר לשלוח את החבילה לארץ. מקווים שהיא תגיע בשלום. משם רכבת ל Zhabgzhou. מסתבר שמדובר ברכבת מהירה וחדשה, בלי דרגשי שינה אלא רק קרונות עם מושבים שמתכווננים לכל הכיוונים. דיילות עוברות ומוכרות אוכל בעגלות כמו במטוס. קנינו שתי מנות מוכנות של אורז בקופסת קרטון. הדיילת מכינה את זה כך שאחרי דקה משהו קופץ שם, המים בתחתית מתחממים ומבשלים את האורז במשך 8 דקות. רעיון טוב, טעם סביר.
אחרי 5 ומשהו שעות הגענו ל Zhengzhou ומשם לקחנו אוטובוסשל שעה ל Dongfeng. המלון היחיד שמצאנו שם היה יקר, אבל לא היתה ברירה. לפחות היה מלון שווה שהצדיק את המחיר. בקושי מצאנו מסעדה שהיתה פתוחה ב 21:00 וסיינו את היום בעוף עם בוטנים.
29.4.17
בבוקר פינינו את החדר כדי להשאיר את כל האופציות פתוחות, השארנו את התיקים במלון ולקחנו אוטובוס לשאולין. ראינו שם מופע קונג פו נחמד והיינו ביער הפגודות, שהוא בעצם בית קברות. בדרך חזרה למלון אמיר רצה לראות בית ספר לקונג פו. עצרנו באחד כזה, מלא בילדים בחליפות טרנינג אדומות. אמיר הציע שנישאר פה קצת ללמוד, אבל לי פחות התאים. חזרנו ללילה בדונפנג, ומחר רכבת לשנגחאי.
2 מחשבות על “יומן_סין_#8 – בייג'ינג”
הפוסט הזה מחזיר אותי לאחור אל השבוע בבייג'ין בסתיו 2017 שהשאיר עלי רושם רב. ממש געגוע.
התמונה של צוות המסעדה העומד בחוץ בתדריך נהדרת. המראה הזה לא זכור לי.
הייתי עם אחותי ודווקא מצאנו מלון פשוט לב של חוטונג. היה מאוד מעניין לגור שם במשך שבוע. גם אנחנו נסענו לקטע החומה שנקרא מותיניו. התעקשנו להגיע לשם באופן עצמאי וזו היתה חוויה מהסרטים. לארמון הקיץ נסענו במטרו המעולה וזה לא היה ארוך ומתיש כל כך. מה שעושות השנים. נהניתי לקרוא.
תודה זיוה.
באמת מעניין איך נדברים משתנים ומתפתחים. אני בטוחה שאם איסע שוב עכשיו הכל יהיה שונה.