איפה היינו עד עכשיו: הונג קונג ומקאו >> יאנגשו >> קונמינג ושישואבנה>> יונאן
16.3
הגענו לצ'נגדו אתמול בערך ב 23:30 בלילה. כיוון שלא היינו מרוצים מהמלון, יצאנו הבוקר לחפש מקום לינה חלופי. אחרי בדיקה של כמה מקומות עברנו ל Sim's cozy guesthouse. החדר קטן אבל כל המתחם עצמו מאד חמוד. יש מסעדה, חדר אינטרנט, עוד הרבה אזורי ישיבה ומשחקים כמו פינג פונג וכד'. אחרי מנת מוזלי לקחנו אוטובוס לפארק העם – people's park. הפארק מאד נעים. המון אנשים מטיילים, עושים טאי צ'י ויושבים בבתי התה. ישבנו לשתות גם אנחנו. מאד אהבנו את כסאות הבמבוק היפים ואפילו חשבנו לקנות כאלה אבל ויתרנו. הרצפה מסביב לשולחן מלאה קליפות של בוטנים וגרעינים שחורים, כמקובל פה. תוך כדי שאנחנו מטיילים ופוגשים ציפורים מדברות (תחליף סיני לתוכים), נקרה בדרכינו Mr Lee – מדריך טיולים. הוא פתח בפנינו את הלונלי והראה לנו שהוא מופיע שם בספר. אכן, כתוב שם שאם תלכו לפארק בטח תפגשו את מר לי. איפה נפגוש? "הוא כבר ימצא אתכם". ובדיוק כך היה. לי, דובר אנגלית לא רעה, הציע לקחת אותנו לראות אופרה מקומית. קיבלנו את ההצעה וקבענו למחר.
17.3
קמנו מוקדם בבוקר כדי לנסוע ל Chengdu Panda Base – מרכז למחקר וגידול דובי פנדה. ההגעה לשם בתחבורה ציבורית נראתה מסובכת, אז הזמנו סיור דרך המלון. חשבנו שנהיה חלק מקבוצה מאורגנת, אבל זכינו לטיול ספיישל, רק אנחנו עם נהג באוטו פרטי. אחרי 40 דקות הגענו. הנהג לא ידע מילה אנגלית אבל ידע להוביל אותנו. ראשונות היו הפנדות האדומות ואחריהן גורי פנדות מתוקים. הנהג מבחינתו רצה כבר לצאת, אבל אנחנו לעומת זאת רצינו להישאר. הלכנו בלעדיו לראות עוד פנדות גדולות. זה מהפנט לראות איך הם הם יושבים או שוכבים ולועסים ענפי במבוק. אחר כך ראינו סרט על חיי הפנדות, שם ראינו איך הם נראים כשהם נולדים. באופן מפתיע הולד של הפנדה הוא בגודל של חולדה ומאד לא מפותח. בסיום הסרט היינו קצת בלחץ כי לא מצאנו את הנהג, אבל בסוף גילינו אותו ביציאה. הגענו חזרה למלון בערך ב 12:00. יש לנו עוד אופרה על הראש.
אחרי המבורגר לארוחת צהרים, ב 12:45 מר לי בא לאסוף אותנו לאופרה. מדובר באופרה מקומית באולם פשוט, והקהל הוא מקומי. לפני שהתחילה ההופעה לי הוביל אותנו אל מאחורי הקלעים, לראות את התזמורת ואת השחקניות מתאפרות. גם חדר האיפור מאד פשוט בלשון המעטה. חזרה באולם, כל הקהל המבוגר ברובו כבר נמצא שם הרבה לפני הזמן, כל אחד ואחת עם כוסות התה שהביאו מהבית. המופע מורכב מכמה סיפורים. מר לי ישב מאחורינו ותרגם לנו אותם. היה מעניין אבל בכל זאת עזבנו בהפסקה, אחרי שני חלקים. לי החזיר אותנו למלון, והשאיר לנו כרטיס ביקור, למקרה שנרצה את שירותיו לסיורים אחרים שהוא מארגן (בית חולים, גן ילדים, כפרים באזור).
18.3
בבוקר נסענו שעתיים לעיר לשאן Leshan, שם נמצא הבודהא הענק. מדובר בפסל ענק בגובה 70 מטר, שחצוב בסלע מעל הנהר. קצת הסתבכנו שם אבל בסוף הגענו לכניסה לאתר. נכנסים סמוך לראש הפסל ויורדים במדרגות במקביל לגוף הפסל עד הנהר שלמטה. לאורך המדרגות היורדות יש המון גומחות בתוך הסלע האדום ובהן חצובים עוד פסלים קטנים של בודהה. בדרך למטה היו סינים שרצו להצטלם איתנו אבל המצלמה שלהם לא עבדה. הבודהא אכן ענק ומרשים. אני הייתי בערך בגודל של ציפורן שלו. למטה טיילנו עוד קצת לאורך הנהר.
אמי שאן - 10,000 מדרגות למנזרים הזהובים
21.3
אחרי יומיים של מנוחה בגסטאהוס ושוטטות בעיר, היום ממשיכים לטייל. לקחנו אוטובוס לאמי שאן – Emei shan, ההר שאן, אחד ההרים הקדושים לבודהיסטים. פה נבנה המקדש הבודהיסטי הראשון בסין במאה ה – 1. ההגעה לשם כוללת שעתיים לאמי באוטובוס לא ממוזג, מהתחנה באמי עוד ואן לכפר שלמרגלות ההר, ומשם צריך עוד לעלות לפסגה. קנינו כרטיסים לאוטובוס שעולה למעלה. כשהגיע מועד היציאה, קראו לנו ולעוד זוג, ובמקום באוטובוס, שכנראה היה מלא, לקחו אותנו ברכב פרטי. הנהג נסע כמו מטורף וגרם לנו לבחילה בסיבובים. במקום שעתיים הוא עשה את הדרך בשעה. למעלה הכל קפוא ומושלג. ירדנו בכניסה למלון, לקחנו חדר ויצאנו לסיבוב עד לתחילת הרכבל שמוביל אל הפסגה. בדרך פגשנו בחורה קנדית שעלתה את את כל ההר ברגל!
22.3
קמנו ב 6:00 והתחלנו לצעוד בחושך לעבר הרכבל. המטרה שלנו (או של אמיר) היא להגיע ולראות את הזריחה מראש ההר. בדרך פגשנו עוד כמה משוגעים כמונו או כאלה שקמו לעבודה. ב 7:00 הגענו לרכבל שלקח אותנו לפסגה. ביציאה מהרכבל למעלה הכה בנו קור מטורף. לשמחתינו היתה שם עמדה להשכרת מעילים, שכללה אוסף מוזר של מעילים ישנים מכל מיני סוגים. התלבטתי איזה לקחת, ובסוף בחרתי במעיל צמר צבאי ארוך וכבד, במשקל שריתק אותי לרצפה. אחרי שפגשנו שוב את הקנדית הספורטיבית מאתמול, תפסנו עמדה ליד המעקה עם הפנים מזרחה וחיכינו. אחרי כמה זמן הופיעה הזריחה החמקמקה והאירה את המקדשים הזהובים. ישבנו לשתות קפה וירדנו חזרה למלון. (על קופי המקוק שיש בדרך סיפרתי? שימו עין על התיקים עם האוכל שלכם).
אחרי ארוחת הבוקר התחלנו לרדת בשביל בדרכנו חזרה. אחרי שעתיים וחצי בערך הגענו לנקודת הפיצול. אכלנו שם והחלטנו להמשיך בדרך ה"קצרה". אחרי סה"כ 6 שעות הליכה והמון מדרגות הגענו לרכבל. בדרך עלו מולינו מגוון סוסים וחמורים. אחרי הירידה ברכבל עוד אוטובוס לכפר שלמטה וחזרה לצ'אנגדו לפנות ערב.
הירידה מאמי שאן השאירה אותי עם רגליים כואבות, פשוט לא יכולתי לזוז, מה שאומר יומיים של מנוחה. מאיה ושקד שהכרנו בדאלי הגיעו לפה היום. קבענו לנסוע איתם לשמורת jiuzhaigou.
תצטרפו אלינו?
