איפה היינו עד עכשיו: הונג קונג ומקאו >> יאנגשו >> קונמינג ושישואבנה
דאלי - Dali
אחרי נסיעה לא קלה של 4 שעות הגענו לדאלי Dali, ושמנו פעמינו לגסט האוס #5 בעיר העתיקה Old Dali (באמת. ככה קראו לו). הבחורה בקבלה נקבה במחיר של 100 יואן ועל כל מילה שהוצאתי מהפה בלי שום כוונה להתמקח, היא הורידה עוד קצת במחיר. סגרנו על חדר שקט בחצר האחורית. המחיר כולל גם ארוחת בוקר, שלטענתה כוללת 40 מנות. ישבנו שם לאכול עוף שהגיע בצורת בקר והמבורגר שהגיע כלביבת בצל. יצאנו לסיבוב היכרות וסיימנו בקפה של Jack עם עוגת שוקולד טובה ומוזלי מעולה.
6/3/07
ארוחת הבוקר במלון לא היתה דומה למה שהתרגלנו אצל קמיליה בקונמינג. האוכל לא טעים והכלים מלוכלכים.
לקחנו ריקשה אל מקדש Chongsheng. מדובר במתחם גדול הכולל גם שלוש פגודות מפורסמות. המקום באמת מאד מרשים. באמצע הביקור הגיעה סופת חול חזקה שהעלימה את אמיר, אבל נעלמה באותה פתאומיות כמו שבאה. גם אמיר חזר באותה פתאומיות שבה נעלם.
חזרנו העירה הישר אל זרועותיו של ג'ק ושוב הכל היה מאד טעים. הסתובבנו בעיר, גילינו בתי ספר ונכנסנו לחוש קצת אווירת לימודים. הכל בנוי בסגנון הבניה המקומי של המיעוט הבאי Bai , עם ציורים בשחור לבן. בערב אצל ג'ק אכלנו מנות דאיות מעולות כמו עוף עם פאפאיה ירוקה. לפני ארוחת הערב התרחש הנס ומצאנו בחנות לונלי חדש באנגלית!!! (מי שקרא את הפרק הקודם יודע כמה חיפשנו כזה בכל רחבי קונמינג).
7/3/07
הבוקר קמתי עם בעיות קיבה, מה ששיבש את התכניות לטיול. אני נחתי בעוד אמיר עשה כביסה ידנית, אחרי שהכביסה שנתנו לעשות בתשלום חזרה מסריחה. ארוחת הצהריים שלי אצל ג'ק היתה מותאמת למצב: טוסט, אורז ותה ג'ינג'ר. אמיר יכל להרשות לעצמו עוף עם קשיו. בערב ניסינו את המקום של JIM לשם שינוי. היה הרבה פחות טעים מג'ק. המסקנה היא ששם מנצח לא מחליפים.
ליג'יאנג - Lijiang
8/3/07
קמנו עם כוונה לעשות שיט באגם Erhai, שעל גדותיו שוכנת העיר. לקחנו אוטובוס למקום, אבל שם הסתבר לנו שהשיט מאד יקר. ויתרנו וחזרנו העירה. החלטנו לנסוע כבר היום לליג'יאנג – העיר של המיעוט הנאשי Naxi. אחרי עוד ארוחה אצל ג'ק ועוד 2 מאפינס מהמאפיה, עלינו על האוטובוס שהגיע באיחור. ישבנו בספסל האחורי עם המאגניבים ועשינו צחוקים, כשאני עם צוואר תפוס. אחרי 4 שעות הגענו לליג'יאנג. חיפושים ארוכים הביאו אותנו לגסט האוס של מאמא נאשי, שהתגלה כמרוחק מהמרכז. כשהגענו פגשנו שם את אנתוני האוסטרלי וחברתו מקונמינג. את ארוחת הערב הידועה של המקום כבר פספסנו, אבל ממילא רצינו כבר ללכת לחדר. מאמא קיבלה אותנו בחום ופיצתה אותנו בשתי בננות ותפוח. קיבלנו חדר גדול במאמא 2 – הסניף השקט יותר. הלכנו לאכול פיצה שהיתה מפתיעה לטובה וקינחנו בקערת מרק ענקית במסעדה אחרת בכיכר המרכזית.
כל יום בכיכר יש הופעה של נשות הנאשי בלבוש מסורתי. מעט תיירותי אבל עדיין מעניין לראות. בכלל ליגיאנג מאד תיירותית (הרבה תיירות פנים) וקצת מצועצעת מדי לטעמי. תעלות קטנות עם גשרוני אבן מעליהן, הרבה מסעדות עם פנסים אדומים תלויים בקדמתן והרבה חנויות של מזכרות.
9/3/07
את ארוחת הבוקר אכלנו בקפה פראג, שהתגלה כמקום מצוין עם אוכל טוב ומלצריות דוברות אנגלית. אחר כך הלכנו לבריכת הדרקון השחור בצפון העיר. מדובר בגן נחמד עם אגם, גשרים וביתנים. יש גם מכון לשימור תרבות הדולגמה של הנאשים. שתינו תה חם ותה קר וראינו הופעונת של מוזיקה נאשית עם תזמורת וזמרת.
באישה- Baisha - טיפול רפואי בכפר
משם המשכנו במונית לכפר באישה Baisha. כנראה שהגענו ביום שוק והבלגן חגג. רופא שיניים מטפל בשוק ברחוב. נשים מבוגרות בתלבושות מסורתיות נאספות ליד אחד הדוכנים. הסתובבנו וחיפשנו את ד"ר חו המפורסם – זקן סיני שכנראה היה פעם רופא קונבנציונאלי שחזר לרקוח עשבי המרפא בכפר.
לא היה קשה למצוא אותו, הוא עמד ברחוב הראשי עם חלוק לבן. עשינו הכרות והלכנו אל ה"קליניקה". הוא הסתכל עלינו והכריז שאנחנו בריאים. אבל אנחנו לא באנו עד לפה בשביל לצאת בידיים ריקות, והתעקשנו שדווקא יש לנו טריגליצרידים גבוהים. הוא התחיל לרקוח מיני עשבים שונים לתוך נייר. הכין מנה לי ומנה לאמיר. אני שאלתי אם יש משהו נגד סכרת, כדי לקחת לאבא שלי, אבל היה נדמה ששכח מזה.
בינתיים אמיר סיפר על כאב שיש לו ברגל. שוב החל הדוקטור לרקוח כל מיני עשבים. חו שאל אם יש בעיות לחץ דם ואמיר ענה שלא. חו גמר להכין, עטף בנייר ועליו כתב: father. אז הבנו שהעשבים האלה הם בכלל לאבא שלי ולא לרגל של אמיר, והוא – אבא שלי – דווקא יש לו בעיית לחץ דם. בסיום ביקש חו תרומה וקיבל. חזרה בליג'יאנג, אכלנו ארוחת ערב בקפה פראג, וקבענו עם פאפא נאשי שמחר בבוקר ייקח אותנו לאוטובוס שנוסע ל Jade Dragon Snow Mountain .
10.3.07
בבוקר הגענו למאמא1 – הסניף המרכזי של מאמא. מכאן פאפא אמור לקחת אותנו אל האוטובוס. קיבלנו ארוחת בוקר של פנקייק בננה ענק. פאפא כתב לנו על פתק את שם המקום אליו אנחנו נוסעים ואז לקח אותנו אל תחנת האוטובוס מס 7. הנסיעה היתה קשה עם נוסעים מעשנים. ירדנו איפה שהכרטיסנית אמרה לנו. פה היה רכבל שאמור לקחת אותנו לגובה 3000 מטר. כיוון שהלונלי הבטיח רכבל שעולה ל 4000 מטר, ביררנו את העניין ונשלחנו למקום אחר. שם עלינו ברכבל לכר דשא גדול די יבש, עם שאריות שלג, מוקף יער ומשקיף על ההר מושלג. היו איתנו גם כמה סוסים. היה יפה אבל אמיר היה מאוכזב, כי ראה ב GPS שאנחנו רק בגובה 3000 ולא 4000 כמו שהיה כתוב.
כשחזרנו ושאלנו את מאמא היא צחקה ואמרה שזה הפוך. היינו צריכים לעלות ברכבל הראשון. היא אמרה שלמקום שאנחנו היינו בו היא עולה ברגל. קבענו עם מאמא שמחר בתשע בבוקר היא לוקחת אותנו לתחילת טרק ערוץ דילוג הנמר – Tiger Leaping Gorge.
טרק ערוץ דילוג הנמר - מה לא עושים בשביל הזוגיות
קצת רקע על עניין הטרקים. אם יש נושא שבגללו כמעט לא התחתנו זה זה. אמיר חובב טיולים וטרקים, ואני לא. זכורה לי שיחה סוערת לפני החתונה שבא אני מבהירה לאמיר שטרקים אני לא עושה. לא זוכרת למה ואיך הסכמתי לטרק הזה. כנראה שהשתכנעתי שהוא לא מאד קשה, ויש גסט האוסים נחמדים בדרך, ואולי עוד הייתי תחת עננת העשן מהחתונה שהיתה מעט לפני כן.
11/3/07
גם הבוקר הגענו למאמא1, שוב פנקייק בננה, שוב ענק. יצאנו עם ההסעה לנקודה של תחילת הטרק. אחרי שעתיים וחצי הגענו והתחלנו בהליכה. שאר חברינו להסעה רצו קדימה ודי מהר אבדו עקבותיהם. לאורך כל הדרך עקב אחרינו איש עם סוס שרק חיכה שנתעייף והוא יוכל לקחת אותנו או לפחות את התיק שלנו. אחרי שעתיים הליכה הגענו לגסט האוס הראשון – Naxi family. קבענו עם הסוס שיבוא מחר בבוקר לעזור לנו בעליה הצפויה. הגסטהאוס מאד נחמד והיינו בו כמעט לבד. קיבלנו חדר עם מקלחת ענקית בגודל של חדר נוסף. ישבנו בחוץ לנוח ולפצח גרעינים (מאד מקובל בסין). שקט ונוף משגע של הרים מושלגים.
12/3/07
קמנו מוקדם כדי שלא יהיה חם מדי בעליה הקשה. לארוחת בוקר קיבלנו באבא – לחם של בני הנאשי, שהוא בעצם לאפה. הסוס הגיע כמו שקבענו ויצאנו לדרך. בהתחלה הסוס סחב את התיק של אמיר. כשהגענו לתחילת העליה אני עברתי לרכב על הסוס והתרמיל עבר לגב של הסבל. העליה על גב הסוס היתה תלולה ומפחידה. פחדתי שהסוס יחטוף התקף לב ויתמוטט כי כל הדרך הוא לא הפסיק להתנשף ולהפליץ. אחרי שעה בערך הגענו לסוף העליה ואני ירדתי מגבו של הסוס המסכן. מי שהחליף אותי היה התיק של אמיר, כי אמיר החליט שיותר נוח לו בלעדיו. הגענו ל Tea horse guest house לנוח. נפרדנו יפה מהסוס, אכלנו מוזלי ושתינו קפה. משם המשכנו עוד 3 שעות עד ל Halfway guesthouse להעביר בו את הלילה השני. המקום נחמד, מנוהל על ידי שתי נערות שלא מפסיקות לדלג ולצחוק. קיבלנו חדר עם מקלחת מדוגמת עם פנסי חימום במקלחון.
13/3/07
יצאנו כמעט ב 10:00 ליום השלישי של הטרק. אחרי שעתיים הליכה הגענו בשעה טובה ל Tina's – נקודת סוף המסלול. אמיר ירד אל הערוץ לראות את המפלים מקרוב ואני נשארתי למעלה לקרוא. מבחינתי אם סיימנו אז סיימנו. אמיר חזר בריצה אחרי שעה וחצי (מהירות שיא) ולקחנו מונית עם עוד כמה חבר'ה חזרה לנקודת ההתחלה. באוטובוס חזרה פגשנו את טניה, הספרדיה הישראלית שפגשנו יום לפני הטרק בקפה פראג. היא היתה עם שתי אחיותיה ועוד זוג ספרדי. הגענו חזרה לליג'יאנג, לקחנו את התיקים ממאמא ועברנו למקום שקט יותר. בערב אכלנו עם כל הספרדים בקפה פראג.
14/3/07
היום עבר בבירורים והחלטות לגבי איך להגיע לצ'נגדו. עלתה אפשרות של אוטובוס 8 שעות לאיזה חור ומשם עוד רכבת של 12.5 שעות. החלטנו לוותר על התענוג ולקחת טיסה למחרת בערב. בכל זאת תרמילאי הייטק.
תבואו איתנו לצ'אנגדו?
