את רתם פגשתי כשביקרתי בתערוכת צילום סיני במוזיאון וילפריד. רתם ניהלה אז את המוזיאון, ועשתה עבודה כל כך טובה שלפעמים התחשק לי לעבור לגור קרוב יותר לשם. כששמעתי שהיא נוסעת ליפן עם הילדים, ידעתי שיצא מזה משהו מעניין. את יפן אני מכירה כבר יותר מ 10 שנים. היא היתה הקינוח של הטיול הארוך שלנו בסין ומאז אני חולמת לחזור. כיוון שזו רתם, שתחום האמנות משותף לשתינו, ניחשתי שהיא תגיע למקומות מעניינים וצדקתי.
ביקשתי מרתם לספר על הטיול שלהם עם הילדים ביפן, בעיקר בטוקיו. תמצאו פה המלצות על מקומות מעניינים בטוקיו (לילדים ולאמהות חובבות אמנות) וגם כמה תובנות לגבי יפן, ילדים והשילוב של שניהם.
איך נולדה ההחלטה על הנסיעה?
בעלי מנהל מכירות אסיה של חברה ישראלית והיה צריך להיות בטוקיו לרגל פתיחת סניף של החברה. בתמורה לחודשיים עבודה בטוקיו מימנו לנו רילוקיישן שם. הוא נסע ואנחנו הצטרפנו לחמישה שבועות. כיוון שקצת חששתי מהטיסה, ההורים שלי טסו איתי (למרות שבדיעבד הטיסות לא היו קשות). הם באו להיות איתנו שבועיים, וככה גם אני יכולתי לעשות פגישות שקשורות לעבודה, עם תורמים פוטנציאלים ועם נספח התרבות של ישראל ביפן.
איך זה לטייל בטוקיו עם ילדים קטנים?
אותי הלחיץ שטוקיו ענקית והם ילכו לאיבוד. היום אני יודעת להגיד שהיא המקום הכי בטוח בעולם. יותר בטוחה מתל אביב מבחינת בטחון אישי. היה יום שהסתובבנו עם עגלה ובאיזשהו שלב זה לא התאים. השארתי את העגלה בחנות ליד המעלית וכשחזרתי היא היתה שם. אך אחד לא מעלה בדעתו לגעת.
מצד שני היא כן מורכבת. בגלל שהיא ענקית היא דורשת הרבה נסיעות. למרות שגרנו במרכז טוקיו, לא היה דבר כזה קרוב. הגעה לכל מקום לקחה מינימום שעה. היו הרבה נסיעות בתחבורה ציבורית ועוד הרבה הליכה עד התחנה. לילדים זה המון והיה להם קשה. בגלל הנסיעות הארוכות היה צריך גם להצמיד אותם לטאבלטים. בארץ הם כמעט לא רואים טלויזיה (הם בחינוך אנתרופוסופי), אבל שם אימצו את המנהגים וביניהם גם את הטאבלטים.
מעבר לזה לקח להם זמן להבין את ההתנהלות שם: לעמוד בתורים, להיות שקטים. הילדים שלי מחונכים אבל שם הם נראו פראי אדם. לקח להם 10 ימים להבין שברכבת לא מסתובבים ויושבים ומדברים בשקט.
עשיתי הרבה עבודת מחקר בקטע של יפן עם ילדים, כיוון שזה לא יעד קלאסי. המסקנה שלי היא שיש מלא מה לעשות עם ילדים, אבל למקום שלא מיועד לילדים – עדיף לא לבוא איתם ואיפה שכן מיועד לילדים זה הכי מותאם, קל ונוח להם. חשוב לציין שילדים לא משלמים כאן כניסה ברוב המקומות.
מקומות מותאמים לילדים בטוקיו
Tokyo Skytree – לראות את טוקיו מגובה 350 מטר. זה אתר שוקק חיים, קניות ומסעדות, שאפשר להסתובב בו שעות ולגלות אין סוף דברים. הכל יפה, נקי ונעים. אבל מבחינתי כל הסיפור הזה של התצפית וכו', היה רק תירוץ בשביל להגיע לבית קפה מומינים שנמצא בקומה הראשונה של הבניין המשוגע הזה. וזה היה כדאי! כל גבר מקבל מגבעת של מומינאבא. כל כסא ריק ליד השולחן מאוכלס בדמות מעמק מומין. ולא פחות חשוב – הקפה טעים באופן יחסי, האוכל מעולה, ובחלק מהמנות מקבלים במתנה כל מיני דברים שווים של מומינים. וכמובן, יש חנות מדהימה שאי אפשר להחליט מה לקנות.
דיסנילד – דיסנילנד יש בכל העולם אבל מה שמעניין בטוקיו הוא שמבקרים שם גם מבוגרים בלי ילדים. הם מגיעים, מחליפים בגדים, כולל כובע וגרביים של מותגים, ועולים על המתקנים. היו יותר אנשים בלי ילדים מאשר עם, רובם יפנים, כמעט אין תיירים.
Odaiba – איזור בטוקיו שהוא למעשה אי מיובש שבו מרוכזות הרבה מאוד אטרקציות- לונה פארק, לגולנד, מוזיאון המדע, קניונים ענקיים בכל מיני נושאים וכו'. אפשר להגיע לשם בכל מיני דרכים. אחת מהן היא המונורייל, שהיא רכבת שנוסעת בחלק מהנתיבים ממש באוויר, על מסילה אחת. זו חוויה בפני עצמה.
מוזיאון המדע – נמצא במבנה מדהים. לילדים צעירים הוא פחות מתאים. התוכן הוא למביני עניין ולשוחרי מדע, עם הרבה הסברים ביפנית בלבד.
KidZania – המקום הכי מטורף שהיינו בו. לא המציאו את זה ביפן, יש את זה בעוד 20 מדינות, אבל שם זה אחר. מדובר במתחם ענק כמו עיר, שיש בה הכל אבל בגודל מותאם לילדים. יש שם חנות, מסעדה (שבאמת מבשלים בה), מוסך, בית חולים. הילדים יכולים לבחור לאן ללכת. (בלי ההורים. ההורים לא נכנסים לפעילות). למסעדה היה תור של 3 שעות אז הלכנו למה שפנוי. הבת שלי למשל עבדה בסנטורי, החברה של המיץ. בטוקיו בכל מקום יש מכונות שתיה, אז מבחינתה לעבוד שם זה היה חלום. הם קיבלו מדים, מילאו בקבוקים ואז הכניסו למכונה. הכל אמיתי.
לבן הגדול בן ה 6 היה קושי עם זה שהכל ביפנית. לקטנה בת ה 3.5 זה לא הפריע. יש שם ימים באנגלית, אבל כשלא הם מאד בסדר, וכשרואים שמישהו מתקשה עם היפנית באים אנשים שעוזרים ומכוונים לפעילות. אנחנו קנינו כרטיס לשעתיים. אבל יכולנו להיות גם 8 שעות.
מוזיאון סנופי – מקום מקסים. יש סרטונים, יש מסעדה ממותגת מהמזלג ועד המפית. האוכל מוגש במה שנראה כמו קערה של כלב. היפנים ממש אובססיביים לזה ואנחנו נכנסנו לזה וקנינו גם בגדים של סנופי. הילדים נדלקו על סנופי שבארץ הוא לא כל כך מוכר ופופולרי היום.
אחרי כל אלה החלטתי לאזן קצת במשהו יותר רגוע ופחות צבעוני ורועש ואיך שהוא הגעתי איתם למקום פחות מוכר ומקסים במיוחד שנקרא Tokyo Toy Museum. זו משחקיה מהממת, במבנה שנראה כמו בית ספר ישן, ועובדים בו אנשים עם מוגבלויות לצד סטודנטים לחינוך ועובדי מוזיאון. כל אלו עסוקים בלהנגיש לילדים את המשחקים, להסביר, להעיר בנימוס למי שמתפרע והכל בשקט, בחיוך וביפנית, אבל איכשהו הבנו הכל. היה בוקר פשוט נפלא, ונראה לי שהילדים הרגישו כמו בבית, או יותר נכון כמו בגן, עם כל העץ הזה. ממש משחקיית וולדורף.
מוזיאונים לאמנות בטוקיו - מותאמים לאמא
מתוך העניין שלי הלכנו למוזיאונים לאמנות, אבל זה היה עניין קצת טריקי כי יש פשוט המון מהם, והם כולם נראים מעניינים, חלק גם נמצאים במבנים יפים ומסקרנים. מצד שני רוב הזמן הייתי בחברת הילדים, שאמנם מורגלים במוזאונים אבל עדיין היו הכי רועשים ואנרגטיים בסביבה. וזה לא בגלל שהם כל כך פרועים, פשוט הילדים היפנים ממש ממש שקטים.
במוזיאונים שם אין אגף ילדים. יש בהם דממת מוות, ורמת החרדה שלהם מאד גבוהה. בארץ יעירו לך רק אם הילד ממש יגע במוצג. שם ברגע שמתקרבים יותר ממטר, הסדרן בא ואומר בנימוס: "תזיז את הילד. זה מסוכן לו". "זהירות זה מסוכן".
Nezu Museum – מוזיאון לא גדול במיוחד, עם גן קסום שמקיף אותו ועם פריטים "כמו בעבודה שלך" (ככה הבן שלי אמר, לי רק נשאר לקוות שהעבודה שלי תראה ככה יום אחד). בתערוכות בפנים היה יפה ומעניין. פריטים עתיקים ומיוחדים של קרמיקה, מגילות, ופסלים מרחבי אסיה. הגן של המוזאון הוא החלק הבאמת שווה.
יום נוסף הקדשנו לאיזור שנקרא Tokyo MidTown – קומפלקס של בנייני מגורים, משרדים, פארק מושלם, מוזיאונים וכמובן גם מרכז קניות יוקרתי. ביקרנו שם ב 21_21 Design Sight – גלריה/מוזיאון לעיצוב שתוכנן על ידי איסי מיאקי (מעצב האופנה המפורסם) יחד עם האדריכל היפני המפורסם טאדאו אנדו. המקום הוא באמת אחד השווים שביקרנו בהם כאן. חנות המוזיאון מעולה, עם משחקים שווים וגם חולצות של איסי מיאקי (לא קנינו).
באותו קומפלקס נמצא גם Suntory Museum of Art. מוזיאון קסום, שהוצגה בו תערוכה פעילה לילדים על המסורת היפנית – קימונו, קמעות מזל, קרמיקה ומגילות. היה מקסים והילדים נהנו מכל רגע. בעיקר מעמדת עיצוב הקימונו. לדעתי ישבנו שם יותר משעה, שבאופן כללי זה שיא.
התערוכה הכי יפה שראינו נקראת Sun Shower . זו תערוכה שעשו לכבוד 50 שנה לאיחוד דרום אסיה והשתתפו בה אמנים מכל מדינות האיחוד: תאילנד, קמבודיה, סינגפור, פיליפינים ועוד. התערוכה התקיימה בשני מוזיאונים: הראשון הוא Mori Art Museum, אחד היפים בקומה ה-67, והשני The National Art Center, Tokyo, שגם שוכן במבנה מטורף. היינו שם יום שלם כי התערוכה בלתי נגמרת. היה מהמם וחדשני. דווקא מהמדינות שהכי לא מצופה מהם היו דברים מדהימים.
משהו שהיית עושה אחרת?
הייתי שוכרת בית יותר גדול עם גינה, אבל זה לא פשוט למצוא מבחינת המחיר. אם היינו באים לעשרה ימים זה לא היה מפריע. אבל כיוון שבאנו להרבה זמן אז היה צריך יותר ספייס.
אם אפשר עדיף לא להגיע באוגוסט אלא בעונה אחרת. למרות שהכל ממוזג ובכל מסעדה מגישים מיד מים קרים, עדיין מאד חם ולח.
איך הטיול ביפן השפיע על הילדים?
החודש הזה מאד השפיע עליהם. בכל מה שקשור באוכל הם נפתחו למגוון של מאכלים. הם למדו להיות בשקט, לא לעקוף. הם שמים לב לשפות, למה קורה מסביב, מסתכלים על פרטים, על אסתטיקה. משהו נשאר.
תודה לרתם לבנון שחלקה איתנו את החוויות.
מוזמנים כמו תמיד להגיב ולשתף את מי שמתכנן נסיעה ליפן 🙂
2 מחשבות על “טוקיו גדולה ילדים קטנים”
וואו כמה מידע! מלא זמן שאני חולמת על נסיעה ליפן ולא ידעתי אם זה מתאפשר עם ילדים. הכי גוזרת ושומרת
אנחנו היינו לפני 11 שנה בערך, בלי הילדות, והיה מדהים. אני מאד רוצה לנסוע שוב גם איתן. וגם שוב בלעדיהן 🙂