לפני שנה וחצי בערך גיליתי את העיר העתיקה של באר שבע. מאז הייתי שם כבר כמה פעמים, כשהיעד המרכזי שלי שם הוא "המוזיאון לתרבות האיסלם ועמי המזרח". מדובר באי של קסם בעיר, עם תערוכות שתמיד מעניינות, בבניין שהיה פעם מסגד.
המסגד הגדול שבו נמצא היום המוזיאון נבנה על ידי התורכים בשנת 1906. הימים היו ימי סוף האימפריה העותומנית בארץ, ומצבם הכלכלי של התורכים כבר היה לא משהו. לצורך מימון הבניה הם ביקשו סיוע בין השאר גם מהבדואים שחיו כאן (זה חשוב להמשך).
עד 1948 שימש המסגד כמקום תפילה לתושבי האזור המוסלמים. עם קום המדינה הפך המסגד לבית משפט ובית מעצר. כשנוסדה של העיר באר שבע ב-1950, נחתם חוזה בין העיריה למשרד הדתות ובו הוסכם שהמבנה ישמש את צרכי הציבור, ולא כמוסד דתי. בהתאם לחוזה הפך המסגד למוזיאון ציוני ארכיאולוגי, עם תמונות של הפרחת השממה על ידי היהודים.
עם הזמן החל הבניין לעבור תהליך בליה. המים שעלו מן הקרקע פוררו את אבן הגיר הרכה, והיא החלה לאבד מחוזקה. מעבר לבליה הטבעית היו גם נזקים שנגרמו על ידי לוחמים במקום וגם נזקים שנגרמו בשל עבודות תחזוקה לקויות שפגעו במבנה, כמו שימוש בבטון שהרס את האבן הרכה. המבנה הוכרז כמסוכן לציבור.
ב 2008 החל פרויקט שיקום ושימור של המבנה, שנוהל על ידי החברה הכלכלית לפיתוח באר שבע, וכלל את התאמתו למוזיאון. מי שהיה אחראי על שיפוץ המבנה היה אדריכל זאב גור. הכל נעשה במחשבה רבה, עם כבוד גדול לבניין, מתוך הבנה שהבניין עצמו הוא מוצג מספר אחת בכל מוזיאון שיקום פה.
בואו נעשה סיור קצר במקום ונראה את התוצאות התהליך: קודם כל אפשר לראות שבניגוד לשאר המבנים בעיר העתיקה המסגד לא מיושר עם הגריד המסודר של הרחובות, אלא עומד באלכסון כך שיפנה לכיוון מכה. בכניסה לבניין, ממש מעל השער, ניתן לראות עיגול ובתוכו חתימת הסולטן העותומני עבדול חמיד השני.
המעבר בשער הכניסה מוביל אל החצר, שהיא החלק הכי יפה פה בעיני. פשוט קפיצה קטנה לעולם אחר. אריחי הרצפה בחצר, ריבועים בשחור ולבן, הם לא מקוריים אבל כן זהים לאלה שהיו כאן קודם. זאב גור מצא חברה (שלא קיימת יותר) שיצרה עבורו ידנית את האריחים.
שתי המזרקות שבחצר נראות כאילו היו פה תמיד, אבל מסתבר שלא. המזרקה היפה במרכז החצר נרכשה עבור המוזיאון. המזרקה השניה הצמודה לקיר היא עבודה של אמן שהגיעה לכאן במסגרת תערוכת קרמיקה, ונשארה פה מאז כבר שש שנים. המזרקה, בחיפוי הקרמיקה הארמנית, נבנתה בהשארת המסגדים, בהם יש תמיד מקום לרחיצת ידיים, רגליים ופנים.
הגינון בחצר הוא לא מקורי אבל כן נעשה בהשראת מסגדים אחרים, שבדרך כלל יש בהם צמחיה ריחנית. הריח הוא מאד חשוב מבחינה רוחנית, כיוון שמייחסים לו קרמה טובה וסגולות. בחצר שכאן אחד הקירות כוסה כולו בפרחי יסמין עם ריח משגע. גם עצי ההדר בחצר הם עצי חושחש מסוים שנבחר בקפידה.
מהחצר ניכנס פנימה אל חלל התצוגה (זהירות יש מדרגה). המסגד המקורי נבנה עם הרבה חלונות, שאמורים להכניס אור ואוויר. זה לא כל כך התאים למדבר בנגב, אבל את הבניין תכננו באיסטנבול, שם הרבה פחות חם. מעבר לחוסר ההתאמה של החלונות למדבר באופן כללי, הם עוד פחות התאימו למוזיאון. האור החזק שנכנס מבעד לחלונות היווה אתגר עבור המוזיאון והוחלט לכסות אותם במסכים חצי שקופים שגם מצלילים וגם מחלישים את האור.
עם סיום תהליך השיקום והשימור ביקשה העירייה לשוב ולהשתמש בבניין כמוזאון ארכיאולוגי. לעומתה, גופים שונים המייצגים את הציבור הבדואי ביקשו להשתמש בו כמסגד. המאבק הגיע עד בג"ץ, שקבע ב-2011 כי המבנה ישמש כמוזאון המוקדש במיוחד "לתרבות האסלאם ועמי המזרח". סוג של פשרה.
כשנפתח המוזיאון הבדואים הביעו את מחאתם בהפגנות מתוקשרות, אבל בהמשך נרגעו הרוחות. כשהתחילה במוזיאון סדרת הרצאות הבדואים שוב עתרו לבג"צ, למרות שכל ההרצאות היו בנושא תרבות האיסלם. המוזיאון הוכיח בבית המשפט שהרצאות הן חלק מהפעילות התרבותית של מוזיאון לפי חוק המוזיאונים, וכך ההרצאות יצאו לדרך. בקיצור – המקום נמצא כל הזמן תחת ביקורת כדי לוודא שכל מה שמוצג או נידון בו קשור לנושא האיסלם. שימו לב שהמוזיאון הוא לא רק לתולדות האיסלם, אלא האיסלם ועמי המזרח. כלומר, תערוכה על יהודי מרוקו תיחשב כמותרת. ואכן האוצרת ד"ר שרון לאור-סירק מצליחה להכניס תחת המטריה הזו הרבה נושאים מעניינים, כמו למשל התערוכה המצוינת שמוצגת עכשיו – "מסעות המזרח".
עוד אמנות בעיר העתיקה
ממש ליד המוזיאון לתרבות האיסלאם נמצא מוזיאון הנגב לאמנות, בבניין שהיה בעבר בית המושל. גם פה יש תערוכות טובות – שווה לבדוק. מול מתחם המוזיאונים, על הגדר שמקיפה את הבסיס הצבאי ציורי קיר צבעוניים נחמדים. אפשר להציץ בדרך לאוטו.
לפני שתמשיכו לגלריות האחרות, כדאי לחצות את הכביש אל "גן אלנבי". הוא נראה די מוזנח אבל מעניין לקרוא על ההיסטוריה שלו ולראות בתמונה מלמעלה שבעצם יש פה תכנית. במרחק 500 מטר משם נמצא בית האמנים בנגב, בבניין שהיה ביתו של דר' מאיר, הרופא היהודי הראשון בבאר שבע. המקום משמש כגלריה ומקום לסדנאות ולפעמים יש פה תערוכות מעניינות. כשאני ביקרתי הוצגה פה תערוכה בינלאומית של עבודות נייר יפיפיות, כמו זו שפה בתמונה למטה.
עוד מקום לראות בו אמנות בעיר העתיקה היא גלריה טרומפלדור, שמופעלת על ידי המחלקה לאמנויות באוניברסיטת בן גוריון בשיתוף עיריית באר שבע. הגלריה נמצאת בבניין שהיה ביתו של חירם דנין, נציג "החברה להכשרת היישוב". מדובר במקום קטן עם חצר חמודה. שווה לבדוק מה מוצג.
יש מקום נחמד לאכול?
אנחנו בדקנו את קפה לולה. אופציה נחמדה למי שרוצה לאכול בחוץ בשבת ולא במתחם ביג שמחוץ לעיר. שמעתי שבשאטו ד'אור יש יין טוב ואוכל ממש טעים. יש עוד כמה ברים ותיאטרון פרינג' שכנראה מניעים את האזור בערב.
שווה להישאר לישון?
ממש מאחורי גלריית טרומפלדור מסתתר צימר בשם טרומפלדור בעתיקה. לא רחוק משם נמצאת אחוזת אנילביץ. ראיתי את המקום רק מבחוץ, אבל בתמונות החדרים נראים מעוצבים ונעימים. עוד מקום שנראה משגע הוא Le riad, מתחם אירוח בסגנון מרוקאי, שבנוי סביב חצר פנימית, עם רהיטים, אריחים, טקסטיל – הכל מרוקאי.
אז מקומות לינה עם סטייל כבר יש, אבל אני לא בטוחה שהשכונה עדיין מספיק מזמינה כדי להצדיק לינה פה. אני חושבת שהעיר העתיקה בבאר שבע מלאה בפוטנציאל. בתים נמוכים עתיקים שרק מחכים שישפצו אותם ויפתחו בהם עסקים. עוד קצת חנויות ומסעדות וזה יהיה אחלה מקום.
4 מחשבות על “אמנות ופוטנציאל בבאר שבע העתיקה”
ראשית, חידשת לי הרבה ונהניתי לקרוא. ביקרתי בתערוכת מסעות המזרח אבל לא הכרתי את ההיסטוריה של המסגד, כך שזה היה משלים, מעניין ומעורר מחשבות.
ישנתי לילה בבאר שבע לפני כמה שנים בצימר מלא אווירה שכנראה נסגר בתקופת הקורונה. החלטתי לחזור וזה התגשם רק השנה בשני ביקורים שונים. אחד מהם היה בסוף שבוע ארוך. היה נפלא ובהחלט שווה לבוא ללון כי יש הרבה מה לראות בעיר ובסביבה. בבאר שבע ניתן ללון בסטייל במחיר נוח באופן יחסי. נהניתי עד הגג במוזאון הנגב מבית דומוס. נשמע כמו שם של מלון רשת חסר ייחוד אבל הוא נוטף מסטייל והיסטוריה ולראשונה הרגשתי שאני ממש נהנית מחווית השהות במלון. לרוב אנני לא יכולה/מוכנה להשקיע את מה שנדרש כדי לקבל את התמורה הזאת.
יש לעיר העתיקה עוד לאן להתקדם אבל מרגישים איזה וייב של התחדשות. בקיצור, אני מצטרפת להמלצה.
שמחה שחידשתי לך זיוה. כשהסתכלתי על מקומות לינה בבאר שבע, היו כמה מקומות שבתמונות נראו נהדר, אבל כשעברתי לידם עם האוטו ראיתי שהרחוב והבניין היו קצת פחות. שמחה לשמוע דברים טובים על מוזיאון הנגב. אני חושבת שלעיר העתיקה באמת יש פוטנציאל להיות מקום נחמד לבלות בו לילה, עם עוד קצת פיתוח.
לא הייתי בבאר שבע כבר שנים (עשרות שנים…). בהחלט עשית לי חשק להגיע, ולו בשביל המוזיאון הזה!
ממש שווה להגיע בשבילו. כשתבואי בפברואר תסעי 🙂