אני מיכל לויטה ניר, נשואה לעודד ואמא לשתי בנות, גרה בדרום, במדרשת בן גוריון מזה 6 שנים, הגענו לכאן אחרי רילוקיישן בבלגיה ובהולנד. בגיל 25 למדתי אדריכלות בטכניון וסיימתי לפני יותר מעשור. לפני שנתיים פתחתי את העסק העצמאי שלי שמשלב כמה עולמות. בתחום האדריכלות אני עוסקת בשימור מבנים, חוקרת ומתעדת אתרים ומבנים היסטוריים , בעיקר בדרום הארץ. בתחום הוינטאג' פתחתי סטודיו לחידוש רהיטים, בו אני מלקטת ומשפצת עבור אחרים את הרהיטים שהם מביאים אליי. אני מאמינה בערך של שימוש חוזר ומתן כבוד הן למבנים עתיקים והן לרהיטים וחפצים ישנים, ומעריכה יופי ואיכות של דברים מפעם. את תחום הרסטורציה של העץ והרהיטים אני לומדת כבר כמה שנים בסטודיו של ירמי זטלנד במושב בני ציון, שלמד את התחום באיטליה.
עכשיו הייתי חוזרת לשם
חנות הספרים Dominicanen בכנסיה במאסטריכט – המקום האהוב עלי מהתקופה שגרנו בהולנד. מאז אין ביקור בהולנד בלי להכנס לחנות הזאת שוב. זאת חנות ספרים ענקית שבנויה בתוך כנסייה גותית מהמאה ה-13. יש לי טקס קבוע לעלות לקומה השלישית ולראות את הקמרונות מקרוב (וזאת בזכות התוספת שנבנתה שם ב-2006 של גוף ברזל המורכב משלוש קומות ויושב בתוך חלל הכנסייה) שם נמצאים גם ספרי היד השניה. פעם קניתי שם ספר על היסטוריה של כסאות מ-1948 ובפעם האחרונה ראיתי ספר של הצייר השבדי קרל לרסון, אבל לצערי לא קניתי אותו. זאת אותה חוויה כמו של אמני הרנסאנס שהיו שוכבים על פיגומים על הגב ומציירים על תקרות הכנסיות. אחר כך חובה לקנות קפה ולשתות אותו באפסיס בקומה התחתונה של הכנסיה, משם יש מבט על כל החנות ספרים.
זאת דוגמה מופתית לאיך מביאים מבנה היסטורי להיות בעל משמעות עכשווית, שימור שנעשה מתוך הבנת הצורך והשימוש ולא מתוך קידוש השימור וההיסטוריה.
/\
/\
/\
כאן ועכשיו - You Are Here
אני מאד אוהבת את הנוף המדברי של המקום שבו אנחנו גרים, מדרשת בן גוריון יושבת על המצוק שפונה לנוף נחל צין, והיתרון הוא שאנחנו גרים בשכונה ותיקה בישוב שנמצאת ממש 200 מ' מהנוף. אנחנו משתדלים לצאת לסיבוב קצר כל ערב, גם אם זה רק 15 דקות, עם הבנות או בלעדיהן, זה מטעין את הערב באוירה אחרת. מדהים שהמבט לכיוון הנוף וחוד עקב לא נמאס אף פעם.
לאחרונה סיימו את פרויקט בניית הטיילת על שפת המצוק, למרות שהיה הרבה חשש שהטיילת תפריע לנוף בעיניי היא משתלבת ומכבדת ואני שמחה עבור אנשים שעד עכשיו התקשו ללכת על קו הנוף הלא סלול להגיע יותר בקלות.
במרכז המסחרי שנמצא דקה הליכה מהמצוק, אני אוהבת את בית הקפה המושלם שלנו, הכנעניה, של גלעד ומריה היקרים. אני אומרת "שלנו" כי הוא מרגיש כמו בית. הכל בו מוקפד בעיצוב ובטעם ויש בו גם חנות ממש שווה, שלפעמים אני משתמשת בה כרקע לצילום רהיטים וחפצים מהסטודיו.
אני מגיעה אליו בדרך כלל באמצע שבוע כי בסופי שבוע הוא מתמלא באנשים "זרים" שמגיעים מכל הארץ וממלאים אותו. ממליצה על הכריך הטבעוני (למרות שאני לא טבעונית, הוא פשוט כל כך טעים).
/\
/\
/\
חלום שלי להגיע לשם
מכירים את זה שאימאג' אחד נתקע בראש וסביבו נרקם חלום שלם? באחד מהשיעורים באדריכלות בטכניון, אני לא זוכרת באיזה קורס ומי הרצה לנו, נתקלתי בדוגמה לאדריכלות בפינלנד. זה היה מבנה של כנסייה בהלסינקי בשם Temppeliaukion Church, שתוכננה תוך השתלבות עם סלע טבעי שהיה קיים במגרש. צורת המבנה העגולה והשילוב של הסלע הגושני הלא מלוטש עם המבנה המודרני המוקפד שבו את ליבי. מאז יש לי חלום כזה להגיע לפינלנד, ובכלל לטייל בארצות הנורדיות שתמיד סיקרנו אותי. בקופנהגן כבר הספקתי להיות אבל פינלנד שונה להרגשתי.
גם זאת דוגמה מופתית לאדריכלות שצומחת מהמקום, ומקיימת מערכת יחסים מכבדת עם הטבע והסביבה, בצניעות ובצורה אמיתית.
